פריקה + הודעה ברציתי להוסיף.
אתה נופל,
הרצפה שרק לפני רגע הייתה מתחתיך , מתפוררת.
ולי, לי אין במי להחזיק .
אני מכיר את ההרגשה הזאת,
אני מכיר אותה כל כך טוב,
אבל הפעם. הפעם זה כבד יותר, זה גדול יותר,
זה כואב יותר.
הפעם אני מרגיש שניסתי להגיע למשהוא שלא קשור אליי,
ואיבדתי את כל השאר,
את כל שאר האנשים ,
האלא שהכי סמכתי עליהם.
ועכשיו,
טעות אחרי טעות,
לא מפסיק לטעות,
לא הספקתי לצאת מהסיבוך הקודם ואני כבר בשני.
ובין לבין,
אני לא מבין,
בשביל מה ?
בשביל מה צריך את ,
החיים.
בשביל שאני יפגע כל יום מחדש?
בשביל שתתאהב במישהיא אפילו שאתה יודע שאין לך סיכוי איתה ?
בשביל שתיהיה בודד כל היום?
בשביל מה ?? בשביל מה ??
כמובן,
אני לא יקח את זה ממני,
אני לא יקח את החיים האלא מעצמי.
פעם חשבתי שיש מישהוא שיתמוך בי,
אבל עכשיו,
עכשיו אני יודע,
שאני ,
לבד.
וכן,
זה כואב, כואב מאוד.
ולא,
אני הולך לפגוע בעצמי, שום סיכוי !
אבל,
אני לא יודע איך להמשיך מפה,
אני כל כך מבולבל.
תגובות (8)
למה נוראה ??
באמת שאני מאחלת לעצמי לרשום ככה
קשה לי לדעת שאתה שם עצוב ואני לא יכולה לבוא לחבק ולנחם אותך ולהראות לך מול העיניים שאתה לא לבד…
נכון, בגיל הזה החיים מאוד קשים ולמען האמת החיים תמיד נשארים ככה פשוט צריך לדעת למצוא את הדרך הנכונה להפוך את זה לפחות קשה.
ולפחות כאן אתה יודע שאתה לא לבד וכולם כאן לצידך ♥
אווף
עכשיו כל מה שבא לי לעשות זה לבוא אליך הביתה ולחבק אותך :(
מייקי, אתה באמת צריך לדעת שאנחנו כאן בשבילך
ואתה חייב למצוא מישהו שיתמוך בך
עם זה אחד ההורים, אחד הסבים/סבתות, דוד, בן דוד, אח גדול/אחות גדולה, אפילו פסיכולוג או משהו כזה!
גיל ההתבגרות זה תקופה..טוב..תקופה עם יותר מדי תקופות קשות לפעמיים
אני מכירה את ההרגשה שאתה פשוט נאבד בתוך חור אפל ולא מוצא כלום
שאתה מרגיש אתה נופל ונופל ואיך לך את הענף הקטן הזה לתפוס
כל מה שאתה צריך זה להרגיש טיפה את העניים לחושך
ואז תראה יותר טוב
אבל אתה חייב לזכור כם, שדיכאון זה דבר ממכר
זה יותר מדי נוח לשוקע
ופשוט קל מדי לוותר ולתת לזה לעטוף אותך
זה סבל אבל זה גם נותן הרגשה טובה
אסור לשקוע בדיכאון, פשוט אסור
כי אם קשה לצאת כשנכנסים אליו, לצאת ממנו זה לפעמיים בלתי אפשרי בלי עזרה
אל תשכח שאם אתה רוצה לשתף אני תמיד תמיד תמיד תמיד יענה לך ברגע שאני אראה את ההודעה
אני לא רוצה שתרגיש ככה
♥
אוהבת אותך, נוני.
שבחיים לא תחשוב אל לפגוע בעצמך נכון זה נראה הפתרון אבל זה לא!!!!!!
תדבר אל זה, תפרוש את זה למישהו ,אל תשאיר את זה בפנים כי זה יותר כואב
( מניסיון :( ) ובלי שום קשר זה רשום יפה ואתה כותב מוכשר 3>
אני גם מכירה את ההרגשה הזאת…
זה קרה לי הרבה מאוד פעמים, אבל אני בכיתי לי בשקט וזה עבר אחרי ששמעתי שירים או אחרי שקראתי סיפורים עצובים..
כן סיפורים עצובים!! זה גורם לי לחשוב שהחיים שלי לא כל כך קשים כמו של הגיבורים בסיפור.
תודה רבה לכם …
זה אמנם לא כתוב ברמה אתה יודע.. ספרותית או משהו גבוה, אבל זה דבר שמעביר את הרגשות הפנימיים שלך. כתיבה לא נועדה רק בשביל להיות יפה, היא גם נועדה כדי לפרוק, כדי להוציא, כדי לשחרר. אחרי הרבה כתיבות אני מרגישה משוחררות, כנ"ל לגבי שיחות עם אנשים. אני יודעת שהחיים יכולים להיות קשים לפעמים, והחוסר לכתוב או החוסר במצב רוח זה דברים לגיטימיים לגמרי. אתה עוד תצא מהתקופה הזאת ואתה תחזור לכתוב ולהשקיע וליהנות מהכתיבה שלך. מקווה שלפחות הסיפורים שלי יעודדו אותך במקום כזה או אחר :)
אני לא אכתוב פה מגילות, אני בערך באותו המצב
אבל אני ירשום לך דבר אחד אל תרים ידיים אך פעם
ותחייך תמיד, לא משנה מה קורה , גם אם זה טוב וגם אם זה רע חוק חיוך חובה
כי החיוך הוא השקר הכי אמין שיש, בסופו של דבר אתה תאמין בו ומה שנותר יהיה זה רק לחייך .
אוהבת אותך