פריקה.
סאנשיין שלי היא ילדה אדירה. היא חזקה וחכמה ומאוד יפה.
במילה אחרת, סאנשיין שלי מדהימה.
אני חוששת שאולי אני מתאהבת בה, למרות שנפגשנו רק פעם אחת.
אבל סאנשיין, האם את זוכרת כמה נהננו? קנינו עותק של אשמת הכוכבים לכל אחת כי יש לי כרטיס סטימצקי. קנינו גם את "שסועה" כי היינו צריכות לבחור עוד ספר. אמרת שתקראי אותו ותביאי לי בפעם הבאה שניפגש.
אבל אנחנו לא נפגשות, כי אני בבית ספר ואת משרתת את המדינה.
את ילדה גדולה, את עסוקה.
אני מצטערת שאני כזאת מציקה.
אני מתגעגעת לזמנים שהיינו יושבות ומדברות. אמנם, אנחנו מדברות רק במחשב, אבל אני אוהבת אותך גם מרחוק.
אני רוצה שתהי כאן, איתי. אני אחביא אותך אצלי, שתהי רק שלי.
כי אסור לרף אחד לקחת אותך ממני.
כמה חברות איבדתי כי חלקתי?
חלקתי את ניקי, ועכשיו היא מעדיפה את קט. חלקתי את מיי-צ'אן, היא העדיפה את קט וניקי ועכשיו אנחנו אפילו לא מדברות.
ואני לא רוצה שאת תלכי.
כי כשאת תלכי העולם שלי יקרוס.
את מה שמחבר אותו.
קט,
את זוכרת שלפני שהפסקנו לדבר היינו בריב יומיים?
ואז, כמו תמיד, התחננתי לסליחתך. אז, כמו תמיד, כתבתי מכתב. באותו הזמן, לא הבנתי כמה מזיק זה היה.
התפתח ריב במכתבים.
אני זוכרת את שאלתך, "למה את אוהבת את סאנשיין יותר ממני?"
אז שיקרתי. אמרתי שהיא לא חברה אמיתית שלי. אמרתי שאת כן.
וכאב לי מזה כל כך.
ואת, בתור חברה טובה כל כך, היית צריכה לראות את הכאב שהיה לי כשכתבתי דבר כזה.
אבל לא כך המצב.
אני שונאת אותך עכשיו, הבנתי לאחרונה.
את לא היית חברה טובה.
כי איך זה שבכל ריב אני הייתי חייבת להתנצל?
האם אי פעם חשבת על העובדה שגם את פוגעת בי?
ואת יודעת כמה פעמים וויתרתי לך, ולא ביקשתי התנצלות הולמת?
אז קט היקרה,
לכי לעזאזל!
ניק,
האם את עדיין זוכרת אותי?
את זוכרת שהיינו חברות הכי טובות?
אני כן.
ואז הכרתי לך את קט.
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.
ואז, לאט, התחלת לשכוח מעצם קיומי.
עכשיו אני יושבת לבד בצד, ואני בוכה, וכואב לי, ואת לא רואה אפילו. את שמה לב רק לקט.
מה עשיתי לעצמי?
למה הייתי חייבת להפגיש בינכן?
למה הייתי חייבת לעשות דבר כזה לעצמי?
אפילו כשאני וקט דיברנו, את הלכת איתה לאנשהו. ולא יכולתי לבוא אף פעם.
את יודעת כמה אני אוהבת את הצחוק שלך? החיוך שלך?
למה הוא מתקיים עכשיו רק אם קט נמצאת?
האם את כועסת עלי גם?
בפנייך אני אתנצל אם תאמרי לי על מה.
אבל בבקשה תפסיקי להכאיב לי ולומר שאת אוהבת אותי כשברור שאת מעדיפה אותה.
תקווה שלי,
את יודעת כמה אני אוהבת אותך?
תודה שאת שם.
סליחה שאני פוגעת בך.
אני יודעת שיום אחד גם את תעזבי,
ויכאב לי כל כך,
אבל… זה בסדר. אני אני אחייך חיוך רחב, בדיוק ככה ^^ ואגיד שהכל מעולה ואני בסדר.
בשנה הבאה אני עוברת לתיכון ואת, יקירתי, נותרת בחטיבה. לא יהיו לנו ההפסקות שלנו.
לא יהיה אורי שלי, לא תהיה הודיה שלי… לא אותך, לא את ניק… אולי אני לא אשרוד את זה, ולכן אני אומרת לך להתראות.
מיי צ'אן שלי,
את לא תראי את זה,
למען האמת, אף אחד לא יראה את זה.
חוץ מנדיה, אולי.
בחזרה אלייך, מיי שלי.
אני מצטערת שנטשתי אותך ככה.
אני יודעת שאני אדם נוראי.
את רק מלאכית קטנה שמנסה להסתדר כאן.
אבל את מפחידה אותי.
את אף פעם לא אומרת "טוב לי" כששואלים מה שלומך. זה תמיד זוועה. אני מנסה לעזור, אבל עם כל מילה נשמע כאילו את הולכת להתאבד ברגע שאוציא ציוץ מפי.
סליחה שאני כזאת טיפשה.
את בטח שונאת אותי.
גם עם סאנשיין זה יקרה, אני בטוחה בזה.
כי…
ניסים לא קורים.
במיוחד לא לאנשים רעים כמוני.
תגובות (33)
וואו… אהבתי…
תודה…
זה מדהים.
ואם זאת האמת פריקה אמיתית, גם אני אוהבת אותך!
והמוח שלי התפגר לגמרי. אני צריכה אותך.
תודה~ גם אני אוהבת אותך ^^ ואת לא זקוקה לי, את מעולה בעצמך
זה נחמד, אהבתי, כתוב בצורה יפה ואה! רק כדי שלא תיכתבי לי מיכתב שאני בן אדם נורא נתתי לך כינוי… ולא אני בן אדם נחמד!
יאי
אני באמת מבינה. אני יודעת מה זה שחברים עוזבים אותך כשאתה צריך אותם.
כנל
למה אף אחד לא עומד בקצב הכתיבה שלי?!
עכשיו סיימתי את החלק שלא הספקתי,
את מדהימה!
ואני כל כך מכירה את ההרגשה, התרחקתי מכל האנשים שהייתי סומכת עליהם בעולם הזה.
הלב שלי כאב כשקראתי את הסיפור, משום שאותן תחושות עברו בי כשעלו בי הזיכרונות של אותם הימים.
כאב תסכול וכעס שלא הפסיקו להתנגש אחד בשני.
אין לי דרך לשכנע אותך שזה יעבור, אבל אני מאמינה שכשתגדלי הדברים השתנו,שיהיו לך חברות מספיק בוגרות כדי להתעלות מעל זה.
אוהבת יוקי
תודה~ את משמחת אותי
ליז, כמו שיומו אמרה לפני, את מדהימה. אני בטוחה שאת לא מגזימה בביקורת העצמית שלך, להפך, את היחידה שיכולה לראות את עצמך באמת ללא כל המסכים, ולשפוט את עצמך בצורה הכי טובה שאפשר.
אני מכירה את ההרגשה הזו.. שאת מאבדת חברה.. שחברה מעדיפה מישהי אחרת על פנייך… אני מכירה את התחושות הללו. והן כל כך קשות. אבל לא תמיד מאבדים חברים. יש חברים שנשארים.. לעתים קרובות בחלקים, אבל נשארים.
ואת מקסימה בעיניי– הייתי שמחה אילו היינו מכירות יותר או משהו (?), אבל אני עדיין מחבבת אותך מאוד (בלשון המעטה) <:
תודה רבה~ אני גם רוצה שנכיר יותר :[
זה מדהים!
תודה רבה
הסיפורים שלך נדבקים אליי כמו מחלה.
אם מישהו מכיר תרופה שישרוף אותה.
לא בא לי תרופה.
רוצה להישאר בבית ולקרוא את הסיפורים האלה.
תודה רבה, זה מחמיא לי מאוד
כל סיפור שכתבת הכרתי מעצמי. בטוחה שהמון השתנה עד עכשיו, יחסים עם אנשים זה אכן מסובך. זה נשמע כאילו את חברה של בנות שאת באמת מתחברת אליהן ובאמת אוהבת אותן ונקשרת אבל הן… טוב אין לי מה להגיד על סאנשיין כי זה פשוט עצוב. קט נשמעת כמו ילדה שאוהבת תשומת לב, היא אוהבת שמעריצים אותה, היא אוהבת כבוד ולהרגיש שהיא בשליטה, יש לה דימוי עצמי נורא חזר על עצמה, תחרותית, חייבת להיות מקום ראשון… היא לא נשמעת אדם שטוב להיקשר אליו, די אינטרסנטית.
ניק נשמעת כמו ילדה שבטח מקסימה אבל חסר לה ביטחון עצמי והיא גם קצת נגררת היא נמשכת לאנשים שיש להם כוח ושנותנים לה פידבאקים כל הזמן. היא תתבגר, וכשבראש סדר העדיפויות שלה יהיה למצוא חברים אמיתיים ולא אנשים שכיף איתם אבל בסופו של דבר לא בריאים לה היא תרוץ אלייך ילדה. מעניין אם תסכימי לקבל אותה בחזרה.
מיי צ'אן… תמיד יש את הילה הזו :\ הילדה שצריכה תשומת לב כי זה הדבר היחידי שמחזיק אותה בחיים כי כל שאר הדברים הם פשוט נוראים בעיניה. לא אוהבת את עצמה. וזה קשה להכיל את זה, אתה לא יודע מה לומר על זה, אתה לא יודע מה לעשות אז מתרחקים ומרגישים כאילו אנחנו אדם נורא. אז בואי אני אגיד לך משהו, הכרתי אנשים בדיוק כאלה. והרגשתי שאני אמורה לרחם ולהצטער ולהיות עצובה בשבילם כל הזמן. אבל אז יצאתי מזה ובצורה הכי עדינה שאפשר אמרתי להם שהם מטומטמים. כלומר, בצורה הכי עדינה כדי שלא יתאבדו, אבל כן אמרתי להם את זה. רחמים עצמיים לא הולכים לעזור בשיט. כפי שאני רואה את זה יש שתי דרכים: לבחור למות או לבחור לחיות. אם אתה בוחר למות אז… אין לי מה להגיד. פסיכיאטר אולי? קיצור לאנשים כאלה אין לי איך לעזור והם בטח יתאבדו. אבל אם אתה בוחר בחיים אתה לא יכול ללכת על חצי חצי סטייל. נתקעת עם עצמך, עכשיו צריך לאהוב את עצמיך כדי לחיות. אז לכל אחד יש את הדברים שהוא לא אוהב, אבל לשבת להצטער, לשים איפור שחור, להיכנס לדיכאון ולהתמרמר- כל זה לא הולך לעזור. אם בוחרים בחיים, אז מתמודדים. האם זה השומן? האם זה המראה? מצב חברתי?… למה לקבל את המצב כמו שהוא, נלחמים. אם זה חשוב לך לחיות, אתה תקריב הכול ואתה תעשה הכול בשביל זה. זה שווה לקחת כדורי הרזיה או ללכת למכון כושר, זה שווה לצבוע את השיער או לשים עדשות, זה שווה ניתוחים פלסטיים, זה שווה לעבור דירה, זה שווה הכול. כי אם יש לך צ'אנס להיות מאושר, צריך ללכת על זה עד הסוף כי אתה לא תחייה את הרגעים האלה שוב. אתה לא. ואם יש לה בעיה להשיג את הדברים האלה כמו חוסר כוח או מוטיבציה זה אומר שיש לה מחסומים רגשיים שצריך לספר לפסיכולוג.
אני יודעת שאמרת לא להגיב ברצינות ולא הגבתי ברצינות. רק הקלדתי הרבה שזה גם מה שאת עשית כשהעלית את זה. אין לי מושג אם יש לי שיט במה שאני מדברת (': קיצר סורי אם לא חח סתם ניסיתי לקלוע ברור שרוב הסיכויים שאפספס
את ילדה חכמה.
את די צדקת בקשר להכל חוץ מניק, כי… היא לא ממש חסרת ביטחון… פשוט… ניק. קשה להבין.
ומיי איכשהו הסתדרה מעצמה. אני תוהה איך.
ממ, אני תוהה איך את עושה את זה.
לפעמים אנשים הם כן חסרי ביטחון אבל לא מראים את זה. זה מזוהה בדרך כלל עם עמידה כשהידיים הם על המותניים- הפגנת ביטחון כשמרגישים במצב של חוסר ביטחון.
תשמעי, אם שתיכן הייתן חברות נורא טובות והיא הפסיקה הכל למען מישהי (שנשמעת מניפולטיבית שחייבת שיגידו לה שהיא צודקת על כל דבר ביחסים בלי שוויון וכאלה), זה נשמע כאילו ככה היא מחפה על החוסר ביטחון שלה עם הביטחון שיש לאחרים. כאילו היא רוצה אנשים שיטפחו לה את הביטחון העצמי. אבל אולי זה באמת לא העניין והיא סתם מחבבת יותר אנשים שמפגינים כוח.
לגבי איך אני עושה את זה אז אני טריי הארד סיטואיישן XD אני נורא אוהבת לנתח אז אני עובדת על זה. כל דבר שעובדים עליו המון משתפר אז נהיים טובים בזה. כל אחד יכול השאלה רק למי זה חשוב. מזכיר לי קצת כמו בית ספר תכלס, אז אני חננה בניתוחים מה שנקרא XD
רק אני, חסרת חיים, הולכת ללמוד פסיכולוגיה.
זה מתחיל מסוציולוגיה, האמת.
זה הרבה כתיבה. יותר מדי.
קראתי עכשיו את הפריקה הזו ו… וואו… אני כזו בכיינית Q~Q
ליז את החיים שלי הלוואי שיהיה לי חברות לא וירטואליות כמוך את מדהימה ואת לא טיפשה בחיים שלך אל תקראי לך ככה ועם עשית טעות זה בסדר! כולם בחיים עושים טעויות ואם הם חברים אמתיים הם יסלחו לך! <3 אני אוהבת אותך חתלתולה שלי <3
מיאו~ *גרגור*
אוהבת אותך חומד, אוהבת~ 3>
חחח עאעאא כןכן גם אני הייתי בסוציו פסיכו. יש המון נושאים מפגרים שם אבל יש שם גם המון דברים ממש מעניינים!!
וכן את כאילו… קל לומר שאת ממש נקשרת לאנשים שלך. את ממש אוהבת אותם, את לא הולכת לפי אינטרסים את הולכת אחרי הלב שלך. יש לך יכולת הכלה גבוהה וכשמישהו מתנתק ממך זה לא כמו משחק בשבילך זה כאילו נתת לו חלק ממך ועכשיו כשהוא הולך את נשברת כי הוא גונב את החלק הזה. ואת מתגעגעת ואת מתאבלת ויש בך צער ועצב על זה שאת כבר לא חשובה לאנשים שעדיין חשובים בשבילך. את חברה טובה ועדיין להתרגש מזה זה לא בושה! זה מדהים, הם צריכים להתבייש שהם לא בוכים בכלל אם תשאלי אותי ><
~מצטרפת לכול מה שרשמת ~ ~העצלנות בוערת בי~
לא יודעת למה, אבל הקיצורים גרמו לי יותר לחשוב על "סוציופת" ו"פסיכופת" עד שנזכרתי שסיפרתי לך שהלכתי ללמוד מד"ח .-.
ואני אוהבת אותך, יא נואו? את נחמדה. את חכמה כזו. זה נחמד.
חח מלא בלבול בזמנים חרא כתיבה וגם די הגזמתי אני פשוט מתעצבנת כשאנשים קוראים לעצמם בכיינים על משהו שהיה להם חשוב חח סורי
רגע למי מה שכתבת עכשיו מופנה חח
אלייך :P
אם זה היה אל אופק הייתי אומרת שזה לאופק כי… התגובה די התחילה מהתייחסות אלייך ככה או ככה
וזה לא נורא, לגבי הכתיבה. זה חמוד שאת מתעצבנת מדברים כאלה [רגע מה? מה קרה כאן.]
אני לא דברתי הרבה זמן אז נראלי עלייךךךךךך
די נו אבללללללללללללל כל הבית מלא בריח של גפילטעעעעע מספיק קשה לי לנשום עם האף הסתום הזה ועכשיו גפילטע? למה להתאכזר.
חחח איזה קיצורים אז?
וגם אני אוהבת אותך, בגלל זה כתבתי כאן את האמת.