פריקה…>:

Rainbow honey☺ 10/10/2015 630 צפיות 2 תגובות

התקופות האלה שאפשר לסמוך רק על בובת הכלב הפרוותית שלי,שתחבק ותחמם.
אף אחד לא מעריך את המאמצים שלו.הדעה שלי לא מעניינת אף אחד.אני מרגישה שכולם יוצאים נגדי,שאני יוצרת נטל על כולם,אני מרגישה ששונאים אותי ומרכלים עליי…
רק שני אנשים שאלו אותי מה קורה איתי.ולא,אלה לא ההורים.ההורים רק מתלוננים שנהייתי מגעילה בגלל הגיל.הם אפילו לא טורחים לשאול אם אני בסדר.
הם לא קולטים שאני צריכה נחמה,חיבוק חם.
לא מספיק זה,אני גם תקועה בצד כשכולם נהנים.
ואף אחד לא שם לב.
וואלה יופי.הלכתי הבייתה.ראיתי את שני האנשים.
מחבקת את אחד מהאנשים…והכל מתפרץ החוצה,לא יכולתי יותר.כל הבכי של כל התקופה יצא ממני בנהר.
הסברתי להם הכל.הם מנסים לעזור,לא הולך להם.
הם הלכו לבתים.אני נשארתי והלכתי לבית הספר היסודי שהייתי בו.
שטפתי את הפנים שלי בברזייה.כל האיפור נמרח וירד מפרצופי.הדמעות המלוחות נשטפו עם האיפור.
לפתע היה אוויר קריר.היה כבר רבע לשמונה בערב.
הלכתי למגרש,וישבתי שם.בודדה.
עד שהרגשתי שהאדמומיות בפניי מהבכי ירדה.
העיניים צורבות וכואבות מהדמעות..
מעייפות אותי.איך נמאס לי מהכל…


תגובות (2)

שתי מילים יש לי להגיד לך ובהם עצה ענקית, ואני לא ארחיב-
ליקוטי מוהר"ן.

10/10/2015 23:11

אני ממש מבינה אותך… הייתי במצב הזה לא פעם ולא פעמיים ולא מזמן.
אחד הדברים שעזרו לי זה באמת פשוט – להתעלם. להתעלם בכל דרך. לא להקשיב להורים, לשים אוזניות. שהעולם יעשה מה שפאקינג בא לו ולא יהיה לך אכפת.
זה תמיד יהיה קשה, בכל לילה. תחפשי את האדם הזה שאומר את המילים הנכונות. הוא לא חייב להיות מוחשי, הוא יכול להיות דרך המחשב או משהו, או אפילו המוזיקה הזאת שממש מעודדת אותך כל הזמן. תצאי החוצה, למרפסת או משהו כזה, קצת להרגיש את הקור הזה שמצנן קצת גם את הנפש, תביטי בירח והכל ייצא לבד. אולי ההורים שלך ישימו לב ויתחילו להתהות מה קרה, שזה תמיד דבר טוב.
אל תפחדי לבכות רק בגלל שיש כאלה שלא מסוגלים להתמודד עם הכאב שלך. זה בסדר להישבר.
אני מקווה שהכל יהיה בסדר, ואני יודעת שזה קיטשי ולא אמין, אבל אם את זקוקה לעצות את יכולה לשלוח לי מייל בצור קשר.

10/10/2015 23:25
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך