פריקה

מכירים את הרגע הזה שפשוט נמאס ממה שקורה לכם ואתם פשוט רוצים לחזור לזמן שהייתם ממש קטנים בלי מודעות למה שוקרה או בלי שום דאגות בכלל,כשהכל היה קל יותר? אני כן,זה קרה לי כל כך הרבה פעמים שכבר נמאס לי מזה..
אני לא אגיד שנמאס לי מדברים טיפשיים כמו יותר מדי שיעורים או עבודות או מה שזה לא יהיה,כי זה קושי חולף שבעתיד כמות השיעורים שנתנו לי בבית ספר לא תשנה לי,אבל אני כן אגיד שנמאס לי מכל דבר שקשור במחלות,ריבים ונקודות שבירה של אנשים,נמאס לי להתגעגע לזמן שחשבתי שסרטן זה רק בעל חיים,שלא ידעתי מה יכול לקרות כשמישהו קרוב אלייך מאושפז בבית חולים,מה ההשלכות של בקושי לאכול או כל דבר שקשור במחלות או בעיות בריאותיות,נמאס לי לחשוב על מה היה קורה אם הדברים שקרו לא היו קורים,אם היה טוב יותר או לא,פשוט נמאס,אבל אני יודעת שאני תמיד אתגעגע לזמן שהייתי בגן,למרות שכבר אז ידעתי מה זה סכרת אבל עדיין היה יותר קל אז מעכשיו..