פריקה-כי גם בי פגעו

תמיד הייתי ילדה טובה, עשיתי מה שאמרו לי ולא התחצפתי לבוגרים ממני.
תמיד ידעתי את מקומי ולא ניסיתי לשנות את זה.
אבל נמאס לי! איך אנשים יכולים להיות כל כך מרושעים לאדם כל כך טהור?
היו לי את הטעויות שלי אבל אף אחת לא מצדיקה את מה שהם עשו לי
המילה חרם היא לא מילה רעה אבל בשבילי היא מזכירה ימים רעים יותר
ימים של חושך ושל עצב, היא מזכירה לי תקופה אפלה שאני מנסה להדחיק.
אבל אותם רגשות תמיד יציפו אותי ברגעים הכי שמחים שלי.
אני השתנתי אבל תמיד בחלק האחורי של הזיכרון שלי אני שומרת את אותם רגעים
הרגעים שאמרו לי שאני לא טובה מספיק שאני אף פעם לא אהיה שווה משהו.
למרות שעבר כמעט עשור מאז הרגשות האלה רודפים אותי עד היום והם קובעים את מה שאני עושה
אני מראה לאלה שפיקפקו בי שאני מסוגלת ליותר, גם היום מפקפקים בי ואומרים לי דברים רעים
וזה צורב אבל לא כמו פעם. אני לא טהורה אבל אני לא מלוכלכת כמו אותם אנשים שמנסים לעשות ממני זבל, משהו לא חשוב.
אני קשוחה מבחוץ אבל מבפנים אני גבינה מותכת, נוזלית, פגיעה
ואם תצליח לחדור לתוכי אני אנזל החוצה ואני פשוט לא אצליח לאסוף את עצמי חזרה.