פרידה מאיש יקר

כותבת אני על רופא המשפחה שלי שטרם היותו רופא הוא היה בן אדם, קשוב לבקשות, מעודד מחייך, מרגיע ועם החיוך הנפלא שליווה את כולנו , יצאנו מהמירפאה ללא צורך לגשת לבית המרקחת. הבראנו מיד.

הרופא הכל כך צעיר, נילחם בעקשנות לשרוד, רק להמשיך לחיות, רצה לשוב ולעזור לכולנו – הפציינטים הנאמנים – אך לצערי לא צלחה דרכו.

אני מאד מאד מצטערת כי לא ביקרתי אותו בבית החולים, חשבתי שאין אדם בעולם אשר רוצה שיראו אותו במצב קשה, למעשה הייתי רק פציינטית שלו ולא בת משפחה והתלבטתי כיצד יקבל את ביקורי, התלבטתי חשבת וקיויתי י: הוא ישוב למירפאה ויעבוד כרגיל.

חשבתי ? אולי פיללתי ! ידעתי שמצבו הולך ומחמיר , אך מפאת גילו הצעיר , טוב ליבו שמרקיע לשחקים , חשבתי אולי ישוב , אך הוא לא שב.

ככל הפציינטים שלו כמו גם אותי כמובן, מודעת האבל שבישרה כי הגרוע מכל ארע, מצפוני הציק לי כי אולי בכל זאת הייתי צריכה לבקרו.

אני מוקירה אותך רופא ישר שלי ומודה על כל מה שעשית למעני, כיצד דאגת ורק לעזור ביקשת, שבועת הרופאים היתה נר לרגליך, אותה לא שכחת מעולם.

הייה חזק שם למעלה, תשקיף עלינו כשאתה עטוף במלאכים זכים ויקרים ודע לך אהבתי לאהוב אותך. תודה על הכל , תודה רבה !!

יהי זיכרך נצור בלבנו לעדי עד.