פרויקט מכתבים אנונימיים #2

יובל היקרה,
המכתב הזה יהיה קצר כי כרגע כל מחשבותיי ברחו. לאחרונה אני מרגישה מוזר, איני מצליחה להביע את מחשבותיי ודעותיי בכתב. אני חושבת שזה נקרא 'מחסום כתיבה'. אני מסכימה איתך בנוגע לתשובתך בשאלתי השנייה, יכול להיות שזה רנדומלי, אולי אנחנו סתם קיימים. אך אני כמעט בטוחה שיש לכל אחד מאיתנו ייעוד משלו.
השאלה השנייה והראשונה ששאלתי אותך, היו שאלות פילוסופיות שסוקרטס (פילוסוף יווני מסביבות 500 לפנה"ס) שהיה שואל אנשים פשוטים ברחובות אתונה. התחלנו ללמוד על זה בהיסטוריה אז קצת התלהבתי, מצטערת. לדעתי אמת היא דבר מאוד לא ברור, דבר אחד אני יודעת – אמת לא קיימת. הרי תמיד באמת יש צד שקרי, גם אם הדובר אינו יודע זאת. תמיד יש באמת וכנות מלאה דבר זעיר שהוא שקר. בכל מקרה, לדעתי אמת היא שקר המוסתר מאחורי דבר הנקרא 'אמת' מין אשליה שכזו. וכן, אני חושבת שהחיים נוראיים.
ובקשר למוזיקה. די צחקתי בקטע שדיברת על 'What Does The Fox Say?' מכיוון שאני מאוד אוהבת את השיר הזה, הוא כל כך קליט וקופצני. בזכותי כל הכיתה שלי הודבקה במחלת הפוקס (הרגע המצאתי את המחלה הזו) והאמת לשיר יש פואנטה, לא עמוקה ומלאת צלקות אבל יש סוג של פואנטה. הפואנטה היא לצחוק על כל השירים העצובים הללו, ולעשות שיר מפגר במיוחד. האמת רוב הקולות שעשו שהשועל אומר, נכונות. תאמיני או לא, אבל השועל אומר כמה מהצלילים הללו, אולי לא ממש נגיד:"צ'וף צ'וף צ'וף" אלה דבר דומה, כמין נביחה קצרה ומהירה. לשועל יש המון צלילים שהוא מוציא, אז רוב האנשים לא יודעים איזה צליל הוא משמיע.
בנוגע לביונסה… לא יודעת, לא שומעת מוזיקה כזאת אז אני לא ממש מעודכנת בדברים הנוגעים לפופ. אני שומעת בעיקר רוק, מטאל ופאנק. וכשאת אומרת את זה ככה, כן אני חושבת שזה דורש אומץ ולא מעט מחשבה.
בקשר לשאלתך עם המוזיקה, אני לא חושבת שאי פעם ממש בכיתי בגלל שיר. היה כמה שירים שגרמו לעיניי להתמלאות בדמעות, אבל לא יותר מזה. אני ילדה מופנמת, שאפילו את הדמעות סוגרת מאחורי חומה במעמקי מוחי.
ותדעי, את יכולה לפרוק הכל פה. הרי לזה המכתבים נועדו, לא? אפילו תכתבי את הרגשות שלך בשיר, קטע או סיפור שבקושי מתאר אותך, אך מתאר את רגשותייך ותשלחי לי. כלומר, איך שאת רוצה. את יכולה להתמוטט לי על הכתף, אני אקשיב לכל מילה שתוציאי מפיך, ואנסה לעזור לך. אל תגמרי לעצמך לשקוע לגמרי בים של סבל, אני אתפוס אותך. אני אוציא אותך אם תצטרכי.
אני תמיד אהיה פה בשבילך, זאת שמוחה את הדמעות מפנייך, זאת שמעודדת אותך לקום על רגלייך ולהמשיך לנדוד בלי שום מטרה. למצוא את הייעוד שלך.
אני שמחה שהוצמדנו אחת אל השנייה.
שלך,
אליס.