פעם…

מישהו פעם אהב אותי מספיק כדי לקרוא לי נסיכה, לאהוב אותי אפילו כשלא אהבתי את עצמי, להצחיק אותי כשרק רק רציתי לבכות. מספיק בשביל לגרום לי להיות מאושרת.
וכשהוא עזב החור נשאר והפחד גרם לי לברוח. כי כבר לא הייתי נסיכה של אף אחד. והצחוק היה רק מסיכה, כדי להעלים את השאלות. והגאווה מנעה ממני להילחם בכל הכח כדי להחזיר אותו אליי.
ועכשיו אני יכולה רק להרחיק אנשים עם הקרירות כדי לא להיפגע שוב.
אז ניסיתי למחוק אותו מכל הזיכרונות. כדי שיכאב פחות. אבל הדמעות בכל זאת מטפסות אל העיניים.
והריקנות מאיימת להתפרץ כי הוא כבר לא שם כדי להפוך אותי למאושרת. החיבוק שלו נתן לי הגנה ועכשיו אין מי שישמור עליי. אני בהחלט לא נסיכה. סתם ילדה שאין לה אבא…