פעם כתבתי לך
פעם כתבתי לך הרבה.
כתבתי עלייך.
הייתי קם בבוקר איתך בלב,
והולך לישון אחרי שהיית מסיימת את רוטינת הלילה שלך.
מחכה בסבלנות,
שתספרי,
שתטקסי,
שתנקי,
שתאכלי את האוכל המפחיד שלך,
האוכל הכואב שלך,
בזמן המדויק שלך.
ובזמן שחיכיתי,
הגעגוע גבר. בזמן הזה,
בשעה ומשהו האלה שהיית נעלמת לי לטקסים שלך,
הייתי כותב לך שאני מת מגעגוע אלייך.
והייתי חושב עלייך בכל רגע נתון.
תוהה איך את מרגישה, בזמן שאני מרגיש הכל.
פעם כתבתי לך הרבה.
על לחבוש לך את כפות רגליים הפצועות שלך,
המדממות שלך,
מהדרכים הכואבות שנאלצת ללכת בהן,
לבדך.
פעם כתבתי לך על זה שאני רוצה להיות שם לעזור, ולתמוך, ולהתמסר אלייך.
עד כלות נשמתי.
פעם כתבתי לך שאת הכל.
שהבטחתי לך.
פעם כתבתי לך שאני מצטער שהכאבתי לך.
לא בכיתי מגיל 14, עד 31.
וכשאמרת שתעזבי,
כתבתי לך שבכיתי, וככה גם את.
פעם כתבתי לך שאני מפחד שתלכי.
פעם כתבת לי בחזרה,
שאת אוהבת אותי
כמו שאני כתבתי לך שאני אוהב אותך
פעם כתבתי,
ולמרות שהבטחתי,
לא קיימתי.
ואולי אם הייתי כותב לך פחות,
אולי היום כבר היית כותבת לי – שאת שלי.
תגובות (0)