פעם, כשאהיה יותר צעיר

אומרים שאין מה להתרפק על זיכרונות העבר. שהעבר כבר איננו והעתיד, עדיין לא פה, אז יש רק את הרגע הזה. עצוב, בייחוד כשאתה כבר ממש לא צעיר יותר.
אבל מה היה קורה, אילו ניתן היה, להחזיר את הזמן אחורה, ולהיות שוב צעיר. לאורך החיים, יש כל כך הרבה תחנות, שאתה מתגעגע להיות צעיר יותר. תמיד נדמה לך שאתה כבר מבוגר, עד שאתה הופך ממש מבוגר ואז אתה מבין שאדם צריך להרגיש צעיר, בכל גיל.
בינתיים לא נותר לי, אלא להעלות קצת זיכרונות, בתקווה שהם יעניינו אתכם.

אני יכול לציין שאני חייב הרבה לתחביב שפיתחתי בגיל הנעורים. היה זה אחרי שהמורה שלי, הציעה, בשנות הששים, שאשתמש במכונת כתיבה, כי הכתב שלי היה ממש איום ונורא. קבלתי עלי את האתגר והתאמנתי רבות במכונת הכתיבה, שאבי קנה לי. למעשה אני יכול להשוות את מה שאירעה לי אז, עם מכונת הכתיבה, למה שהיום חווים הצעירים, עם המחשבים והתוכנות למיניהם. נדמה שהם נולדים עם הכישרון הזה, לדברים הללו, שהמבוגרים כל כך מתקשים ואפילו פוחדים מהם.
למעשה עשיתי, עם התבגרותי, צעדים קדימה בעניין ההדפסה במכונת הכתיבה. זאת נוכח ההתפתחויות שחלו במכונת הכתיבה, כשאי.בי.אם המציאו מכונת כתיבה עם כדורית, שבה אפשר היה להחליף לא רק שפה, אלא גם את אותיות הדפוס שנמצאו על הכדורים ולא היו חרוטות על זרועות של מכונת הכתיבה.
כך מצאתי את עצמי, אחרי שרכשתי לי השכלה בתור טכנאי ייצור וגם ניסיתי ללמוד טכנאי רנטגן, עובד בהוצאה לאור, שם בעל הבית, השתמש במכונת הכתיבה האולטימטיבית של אי.בי.אם – הקומפוזר. הייתה זאת מכונת כתיבה, עם כדוריות, אבל גם עם מחשב מובנה ועם יכולת ביצועי הדפסה, שלא היו מוכרים עד אז, ועלו בהרבה על איכויות הדפוס של אותיות העופרת.

החלום שלא התגשם
עדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, חזר אלי הלילה החלום הישן. זאת אחרי שכבר הגעתי לגיל הפנסיה. אחרי שעבדתי כל החיים שלי ועברתי בין עבודות עדיין הגעגועים לעבודה של פעם, במשרד הפרסום. זאת אחרי שעבדתי במקצוע טכנאי ייצור שכבר למדתי, וגם עברתי, מטעם משרד העבודה, את קורס טכנאי הרנטגן. עדיין משרד הפרסום שבו עבדתי 14 שנה והגעתי שם למשכורת גבוהה, מופיעה לי בחלום, שאני חוזר לעבוד שם.
כן פתאום שוב אותו חלום, ששנים חזר אלי, שאני חולם שאני עובד שם, שאני עושה דברים שם. ובתוך החלום עצמו אני חושב, על זה שאני תמיד חולם על המקום הזה, ובתוך החלום אני אומר לעצמי, הנה, זה קורה, בכל זאת, זה לא חלום זה התגשם! לא יאומן כמה הדבר עדיין יושב עלי אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין להרגיש חשוב, עם משכורת גבוהה ומכובדת, שמאז לא הצלחתי להשיג בשום מקום אחר. אמנם השגתי חלום ישן וחשוב שלי: להוציא לאור ספר, לא על חשבוני, כשעבדת בהוצאת אור עם והוציאו עבורי שני ספרי הומור שכתבתי, שאפילו הרווחתי די הרבה כסף עליהם.
פעם עוד יכולתי להבין את החלומות האלו, שכן במשרד הפרסום מצאתי פרנסה בטוחה וטובה, משכורת שלא מצאתי אחרי זה. אבל לבסוף, כן הסתדרתי מבחינה כספית ויצאתי לפנסיה עם ביטחון כלכלי. ונראה לי מוזר שחזרתי לאותו חלום שהתקשר אצלי עם ביטחון כלכלי ומעמד חברתי, שהיה נדמה שלא הייתי זקוק לו יותר.