פלונטר , בבקשה תיכנסו… :(

יש לי בעיה …
כבר מהגן יש שמועות שילד מהשכבה שלי אוהב אותי .
אני לא אשכח בחיי את היום המביך בגן, שהגננת שאלה כל אחד את מי הוא אוהב, כולם אמרו "המשפחה שלי," "אמא," "אבא," "סבתא", וכו'…
ואז הגיעו אליו.
והוא אמר : "את רותם."
רציתי לקבור את עצמי, ואני מניחה שהייתי קטנה מאוד אז ולא הבנתי בדיוק, רק ידעתי שכל העיניים מופנות אליי, ואל הסומק שעלה אט אט בלחיי.
מאז צוחקים עליי, ועליו, ובכללי, צוחקים עליו.
גם בלי שום קשר, הוא די מקובל אבל לא פעמים יורדים עליו ואני מרגישה כאילו ירדו עליי, רואה איך הוא מתכווץ וליבי נצבט .
לפני חודש, חודשיים או יותר, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי בפ-ר-צ-ו-ף.
זה כל כך ריגש אותי, אבל לא הייתי בטוחה שאני אוהבת אותו..
והרגשתי שוב, כמו אותה הילדה בגן …
תמיד הייתה לי חיבה אליו כי אתם יודעים, לא כל אחד בא ואומר לך בפרצוף שהוא אוהב אותך .
עם הזמן אני שמה לב שתמיד הוא מסתכל עליי, עוקב אחריי כל מה שאני עושה ומיד מסיב את מבטו כשרואה שאני מסתכלת.
היום הייתי במקהלה ויצא במקרה שהוא יישב מולי.
כל דקה אני רואה אותו מסתכל עליי.
גם מצאתי את עצמי באותו המצב.
אני גם רואה איך הוא עושה מעצמו צחוק, ומשפיל את עצמו וזוכה לירידות רבות כל כך, בשביל להרשים אותי. אולי תגידו שאני עפה על עצמי, אבל אני יודעת מה אני מרגישה. אני יודעת מה הוא מרגיש. הוא מנסה להרשים אותי, ואני אוכלת את עצמי מבפנים שאני לא עושה עם זה כלום, שבגללי הוא מגיע לכזה מצב.
ואז לפני שבוע בערך סיפרו לי משהו שגרם לי לבכות.
היינו באמצע מלחמת אישעםחצים (עזבו:-) עם הבנים, כשעבר לידי ילד מהשכבה שלי ופלט בגיחוך כבדרך אגב, "רותם, את יודעת? _______ רצה להביא לך בקבוק קולה שכתוב עליו רותם !!" הוא צחק בקול והמשיך לרוץ .
זה שבר אותי סופית.
רצתי לכיתה ובכיתי כמו מטומטמת. זה ריגש אותי כל כך…
אתם מבינים…
אף אחד לא התייחס אליי ככה אף פעם.
אולי זה פגם של חוסר תשומת לב, אבל העיקר פה הוא שהתרגשתי עד כדי בכי.
ואז נודע לי שאחד אחר גם אוהב אותי, אבל שמתי לב שהוא מסתכל יותר על חברה שלי, אז שמתי פס.
ואמרו לי שעוד אחד אוהב אותי, וזה נהייה ממש פלונטר.
אני לא יודעת אם להאמין. אלה רק שמועות בסך הכל, אבל משהו נראה לי הגיוני.
ותאמינו או לא, אבל זה קשור:
לא מזמן הציעו לחברה שלי חברות. לחברה הכי טובה שלי, לBFF שלי.
עודדתי אותה כי זה ילד שהיא אוהבת, אז היא אמרה לי : "רק גם אם לך יהיה חבר."
האמת היא שאין לי בעיה, אבל אז הגיעה הבעיה הקודמת… הפלונטר.
חברה שלי עודדה אותי לגבי הראשון, אמרה שהוא ממש מתוק אליי.
אבל לא יכולתי להתעלם מהשניים האחרים…
הם ייפגעו. אני יודעת. ולא אכפת לי אם הם אוהבים יותר מישהי אחרת,
אני לא רוצה לפגוע באף אחד.
ואני גם לא בטוחה שאני מרגישה אל הראשון משהו.
לפעמים אני חושבת לעצמי :
"רותם, את אוהבת אותו, או מנצלת אותו?"
כי הגיוני שאני אוהבת אותו רק כי הוא אוהב אותי באמת, וכי הוא יביא לי בטח הפתעות, ומתנות…
וזה לא יהיה יפה כלפיו.
אני לא בטוחה אם יש לי משהו אל האחרים, כי יש לי 3 אפשרויות וכמה שזה נראה קל – ככה זה מסובך.
אני לא רוצה גם לדחות, איך אומרים?
"אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשוות הייום".

אני מבקשת את העזרה שלכם.
בבקשה,
תעזרו לי לצאת מהפלונטר הזה !!

100%
אמיתי
100%
דיכאון