פגיעות מתסכלת.
נדרש הרבה אומץ בשביל להיות פגיעה.
לספר על העלבון.
ואני, כמו חתול מפוחד מדחיקה.
ואז מגיעה לפגישה בלי חשק. פתאום כל החסרונות שלך צפים לי מול העיניים.
אני לא יכולה להכיל אותך.
אתה מגעיל אותי.
נדרשת הרבה שלווה בשביל לשחרר.
לשתף באלו נקודות הלב כואב.
ואני, הנמצאת בסערה של מה אתה הולך להגיד, משתתקת.
אני לא יכולה לספר.
מכווצת.
ואז המרחק.
מייחלת לו.
שתתרחק.
הפגיעות היא טובה הוא רעה?
היא מסמלת על תחילתו של קשר נפלא או של זה החסר רגישות?
האם אתה האחד?
אז למה זה כל כך קשה וכואב.
תגובות (6)
אהבתי. אני חושבת שזה מתאר את הקושי שכולנו מרגישים לפעמים כשאנחנו צריכים לשתף בדבר שלא הצלחנו להתמודד אתו. לא יודעת אם לזה התכוונת, אבל ככה ראיתי את זה.
תודה על התגובה :) יותר על המקום שהשיתוף מביא עימו פגיעות, כי אני לא יודעת איזה תגובה אקבל מהצד השני, שיפוטיות או הכלה.
הי.
עבר הרבה זמן מאז שקראתי משהו שכתבת. מצד אחד שמחתי לראות את השם שלך מופיע שוב, מצד שני, איזה זיכרון שאמר לי שאת בעיקר כותבת, כשלא טוב לך, עורר בי עצב.
הסיפור גרם לי לחשוב שהזכרון היה נכון. נראה שאת עדיין מחפשת תשובות. האינסטינקט שלי גורם לי לרצות לעזור, ככה אני מתוכנת, אבל אני מרגיש שאני לא באמת יכול. אני מקווה שהאמפתיה נותנת משהו.
אני זוכר עוד משהו, שאני די בטוח שכתבת. משהו על הרצון לא להיות תמיד רצינית בחברת מישהו. אני זוכר שחייכתי כשקראתי את זה. היתה לי תמונה של יום מושלם בראש. מקווה שתגיעי ליום הזה.
גיל יקר, התשובה שלך חיממה לי את הלב! אני חושבת שאתה צודק, זאת אולי הסיבה שאני רואה את התגובה שלך רק עכשיו. אולי אני לא מצפה לתשובות, אלא רק למישהו שיקרא. אז אני משליכה את המילים שלי על פני המים ועצם זה שאנשים רואים ואנשים מקסימים כמוך מגיבים, מחזיקה את העצב. וזה המון! נרגעתי מאז, מצאתי קצת תשובות בעצמי, שמחה כל כך שאתה זוכר דברים שכתבתי. מאחלת לך ימים מושלמים, וכן לכל עמ"י.
"שרבוטי הלב"
כנראה לאף אחד אין את התשובה עם הפגיעות היא טובה או לא,
זה באמת קשה לדעת עם לסמוך או לא,
אך מי אנחנו עם לא ניסינו?
אהבתי כמו תמיד :)