פאזל
אני כמו חתיכת פאזל, נמצאת כחתיכה מזערית בפאזל ענק בגודלו אי שם, הרחק הרחק מהפאזל השני. ואני רואה את הפאזל השני, רואה אותו רחוק, ובתור חפץ דומם אינני מסוגלת להגיע אליו. אבל אני רואה, רואה מספיק טוב שיש שם מקום בשבילי. הפאזל ההוא צריך אותי יותר, בשביל אותו הפאזל אני חתיכה קריטית יותר, בפאזל ההוא אני לא חתיכה מזערית.
אבל אני חפץ דומם, ופלא כלל שאני מסוגלת לחשוב על כך, פלא שאני מסוגלת לראות. פלא ששמתי לב שאולי חתיכת הפאזל שלי כלל לא מתאימה. והכי חבל שאני רק חתיכת פאזל.
קטנה קטנה, בעלת חשיבות מזערית. חשיבות רק לחתיכות הפאזל שלידי.
ואני, בתור חתיכת פאזל, חייבת לעצור תכף ומיד את הצורך לברוח, את הצורך הנואש להיות
בפאזל אחר. אפשרות כזאת לא קיימת. לא קיימת כי אני כמו חתיכת פאזל.
תגובות (1)
כולנו שייכים לעולם בדרך אחת או אחרת… אני מכירה אנשים שמשולבים בדרכים הזוייות…
אני מקווה שתרגישי טוב יותר.