עצלנות

"בואי תצטרפי אלינו"…"מי אתם"עניתי,הכל היה חשוך ההד שלי הדהד בין החלל של החדר.שמעתי את הקול עוד פעם,"תצטרפי אלינו,בואי שבי".הקול הזה היה עצל נמוך ונשמע נורא!"מי אתם"!עניתי עוד פעם."אנחנו העצלנות והדיכאון,בואי שבי לידנו את לא תרצי לעזוב"!קול דממה זה הפסיק רצתי לכיוון היציאה,כשלפתע משהו משך אותי חזרה לתוך החדר."אל תעזבי אותנו!תישארי,תירגעי"…"לא,לעולם לא"!תשחררו אותי,אבל לא הצלחתי להשתחרר."הצילו"!צעקתי לא היה כבר אף אחד שענה יותר נשארתי קשורה לחלל הריק,הכל חשוך.זה הזמן שלי לברוח חשבתי לעצמי,אבל לא רציתי לברוח.הרגשתי שכל מה שבאלי לעשות זה רק לרבוץ להישאר איתם.פיהקתי פיהוק ענק,אבל עדיין רציתי ללכת,פשוט לא היה לי את הכוח…סוף סוף שעזרתי כוחות ויצאתי מהחבל התקדמתי באיטיות לעבר הדלת.פתחתי אותה צעדתי עוד צעד.וראיתי מסדרון לבן עם עוד הרבה חדרים…ברגע שיצאתי מהחדר לא חזרתי אליו יותר…