עצב ויגון קודר

בקי אהובה שלי נשמה טובה שאת אני באמת מצטערת אבל את יודעת ליפעמים אומרים שבעצם כול איד בא לעולם לא סתם זאת אומרת לכולם פה יש את התפקיד שלהם
וכול אחד לומד מהחיים , אני רוצה להגיד לך שאני אישית למדתי ממך המון למדתי איך לא לישבר למדתי איך להגיד את הכול , למדתי בעצם לשפוח את ליבי ליפתח יותר שאני בעצם תמיד סגורה ואת כול זה את לימדת אותי
ואת תמיד זאת שאמרת לי שלא שווה את הדמעות מי שגורם לך ליבכות
ואת זאת שאמרת לי שהחיים הם מתחילים פה אבל ממשיכים שם
ואני זוכרת זאת כול מילה במילה , את לי מאוד חשובה
ואני רוצה לומר לך שבקי נשמה שלי
נכון זה כואב , אני מבינה אותך כול כך את אפילו לא יודעתכמה
כואב לי לשמוע שאת אומרת שהחיים שלך ריקים מפחידים בלי כלום
שהם פשוט לא נותנים לך להמשיך בקי!!!!!!!!! בקשה ממך תתעוררי
הוא באמת אהבה אותך את היית כול החיים שלו ואת יודעת אני חושבת שהוא היה
רוצה שאת , את האחת של חייו שאת תגידי לו שאת בסדר
אני בטוחה שהוא לא רוצה לראות דמעות
ואני יודעת שהם גם מאוד כואבות
בקי חיימי בבקשה ממך תחזיקי מעמד תהיה חזקה כמו שאת לימדת אותי
ואני בטוחה שה׳ שומע אותך ואת הלב שלך
מצטערת שאני לא יכולה לעשות יותר מיזה
סלחה על המילים , אני הייתי רוצה כול כך להיות לצידך עכשיו
ולהגיד לך שאת לא לבד
אוהבת שרית
לילה מקסים ..

נשמה שלי היקרה עשית די והותר – את פשוט נערה מהממת עם לב ונשמה גדולים תודה על התגובה מאמי שלי אני רוצה לקחת את עצמי בידיים כי הוא לבטח לא רוצה לראות אותי נמקה בבית בין 4 קירות אך כנראה זה תהליך תהליך כואב שצריך להיות חזקים כדי לפסוח עליו.

אני כל כך אוהבת אותך , אני כל כך שמחה שאת כותבת, אני כל כך שמחה שכתבת סיפור מדהים על "אמא" את מהממת השתפרת פלאים בכתיבה ובכתיב (שגיאות קטנטנות פה ושם שזה גם יחלוף).

שיהיה לך ליל מנוחה עם חלומות פז ושאלוהים ישמור עליך אמן !!! ממני באהבה בקי ♥♥♥♥

אני מצטערת שעניתי מאוחר…
ואני מצטערת שאין לי מילים להגיד לך, אני חושבת ששרית עשתה זאת מושלם!
נותר לי רק לומר, שהכאב יכאב פחות, אני מבטיחה לך!
הוא יהיה תמיד הכאב, אך לאט לאט (לי זה לקח שנה וחצי) הכאב יכאב פחות!❤

אוהבת, זואי❤

לאנונימית שלי היקרה

לא ענית מאוחר תודה על התגובה שלך מתוקה שלי אני מאד מאד עצובה ןמתגעגעת אך אלה הם החיים וצריך לנסות להמשיך הלאה.

תבורכי מאמי באהבה ממני בקי ♥

השבעה היחידה שאני זוכרת היא של סבא שלי..
בקושי הכרתי אותו, כי הוא לא גר בארץ… כל האחים שלי הכירו אותו די טוב, הם זכרו שהוא פעם היה בא כל שנה לכל החופש הגדול לארץ. אני זוכרת שהוא היה פה שבועיים בבית מלון ושאבא שלי ואח שלי היו צריכים לעזור לו כל הזמן..
או זיכרון שהוא לוקח אותי לגן כשאני ממש קטנה…
אני לא זוכרת אותו ממתי שהוא היה בריא חוץ מהזיכרון הקטן הזה..
כמעט כל יו אני מתפללת שבאמת הייתי יכולה להכיר אותו חוץ מאשר בסיפורים…
הוא היה איש מדהים, הוא אפילו נלחם במלחמת העולם השנייה.
אני זוכרת שאבא שלי טס להלוויה וכשהוא חזר לשבעה לארץ כל האנשים האלה הגיעו…
אנשים שבחיים לא הכירו אותו, רופא מהיישוב שעזר לו פעם כשהוא היה אצלנו.. אנשים מהיישוב שלא הכרנו, רחוקי משפחה..
אני זוכרת שכשסיפרו לי את זה הלכתי לחדר שלי ובכיתי. למה? כי לא הייתי בקשר איתו. לא זכרתי אותו כאיש בריא. זכרתי אותו כאיש שלא מסוגל לעמוד, איש שלא תמיד זכר אותך.. איש שלא יודע בת כמה את… יש שתי שיחות ממנו שאני ממש זוכרת. 1: הוא שאל את אבא שלי אם הוא התחתן. הוא הסביר לו שהייתה לו חברה והוא מעוד אהב אותה אז הם החליטו להתחתן ונולדו להם שמונה ילדים..2: הוא שאל איך אחיין שלי מסתדר בבית ספר. הוא היה בן שנה.
אני מכירה אותו מסיפורים..
זה תמיד עצוב כשמישהו הולך ממנו.. אם הוא קרוב ואם הוא רחוק.
לוקח זמן להשתקם, זה ברור.
אבל תתגברי על זה. אני בטוחה ב-100% שהוא היה רוצה שתתחזקי בשבילו. הוא לא היה רוצה לראות אותך דועכת.
מקווה שעזרתי לך…
אוהבת מלא מלא מלא(♥♥) ומקווה שתתגברי!!
נ.ב.
זורי על האיחור…