עם כל שנאתי אלייך, האהבה השתלטה גם עליי.

אני מדבר איתך ומרגיש שאני כבר לא מכיר אותך.
זה הקול שלך, הצחוק שלך, החיוך שלך.
הכל שלך.
אבל המילים.. המשמעות שלהן… היא שקר.
ככה זה כבר מאז שגיליתי את האמת.
את אומרת שאת שלי? שכבר מזמן שכחת את ההוא שכל כך אהבת?
שקר.
לא שכחת.
את אוהבת, עדיין אוהבת.. ואת לא שלי.
את עדיין שלו.
וזה בסדר שאת עדיין שלו, אני מבין אותך.. אהבה זה לא משהו שנשלט.
אבל את שיקרת.
את פגעת בי.
הרגשתי כל כך בטוח לידך, חשבתי שאני יכול לסמוך עלייך.
חשבתי שאני יכול לפתוח את שערי לבי בפנייך,
חשבתי שזה בסדר לתת לך להיכנס.
תראי מה עשית!!
נכנסת והרסת שם הכל!!
אמרת שאת שלי!!! למה שיקרת????
אני לא צעצוע בלי רגשות.. אני בדיוק כמוך.
אני נפגע כשפוגעים.
כל כך קל לך לפגוע בי אהובתי?
נתתי לך את כולי.
אבל מסתבר שאני לא מספיק, נכון?
מסתבר שבזמן שהיית איתי, חשבת עליו.
מסתבר שכל רגע שהיית איתי..
חיפשת אותו,
חיפשת תכונות שלו אצלי.
כל כך הרבה שאלות נתת לי וחשבתי שאת מתעניינת בי.
כשבעצם רק חיפשת משהו בי שיזכיר לך אותו.
משהו בי שתוכלי להאיחז בו כדי להיות איתו לפחות בדרך עקיפה.
אני שונא אותך.
אבל זה בסדר אהובתי.
כי אני כבר שלך.
אני לא אעזוב עד שאת בעצמך לא תרצי בי יותר.
לא אעזוב עד שכבר ימאס לך להאיחז רק בטיפה הקטנה הזו של אהבתך הישנה שמצאת אצלי.
החיוך שלך, הקול שלך, הצחוק שלך.. הם בדיוק אותו דבר וכלום לא השתנה, אבל הם לא שלי.
הם שייכים לאהובך, ההוא שעזב.
אני מרגיש שאני לא מכיר אותך,
אבל ללב כבר לא אכפת, הוא רק רוצה להיות שלך
שלך לתמיד.
עם כל שנאתי אלייך, האהבה השתלטה גם עליי.