על ספרים.

אני לא כותבת הרבה סיפורים אישיים, אבל זה ברמת עניין דחוף. אני כאן, כדי לדבר על ספרים. זה אתר של אנשים שנורא אוהבים לקרוא ולכתוב, אז אני מניחה שאתם מבינים בספרים. אתם מכירים את התחושה הקרירה החלקה של העברת דף בספר חדש, של התעמקות במילים, והתקפי צחוק במקומות הנכונים. את הארומה העשירה של ספר חדש, ניחוח של הרפתקה חדשה שצפונה בין קירות הנייר. את הריגוש והשמחה כשהגיבור מצליח במשימתו, ואת האבל העמוק ככל אחר, כשדמות מתה. ספרים באים בכל הצורות, בכל המינים, גדולים וקטניםף נכתבים על ידי סופרים כאלו ואחרים, ספרים ממכרים, מצחיקים, מעציבים, ספרים בעלי מסר, או סתם ספרים כדי להעברי את הזמן. היום, אנחנו בעידן המודרני. במקום ספרים יש לנו אנטרנט. במקום הקרירות הנעימה של הדפים, יש את החלקת האצבע על גבי המשטח של מסך המגע החדש. במקום מסר, יש רק הודעה על הסלבריטי החדש שמגיע לבקר, וכמה שהוא מושלם וחתיך ורגיש ומדהים. אז עוד עשר שנים, או עשרים, או אפילו שלושים שנה, הדור החדש לא יכיר ספרים. ואני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אתגעגע לכובד המנחם של ספר בידי, או בתיק. אני אתגעגע לריגוש שבלהחזיק ספר חדש בידי, להסתכל בכריכה בהתלהבות, לדמיין מה צופן בחובו הסיפור. אני אתגעגע לבריחה הביתה אחרי יום סגרירי, בשביל ילדים שלא תמיד היה להם קל בבית הספר, להגיע הביתה, להוריד את התיק, ולברוח לעולם שבו אתה לא נמצא, רק הגיבור וחבריו. אני אתגעגע לתחושה המספקת בלסגור את העמוד האחרון של הספר, בהשתהות של כמה שניות, כדי להרהר במסר, כדי לספוג את תחושת ההשלמה שבסגירת מעגל, ולאחר מכן, בהתרגשות המחודשת של לקרוא אותו שוב.