על ארבע

במקום ללמוד למתכונת בתושב"ע ובגרות במתמטיקה, החלטתי לכתוב. אני פשוט חייבת, זה מושך אותי. אי אפשר להתנתק פתאום, אפילו שאני רוצה ללמוד. לעזאזל עם רצון.

במקום ללמוד אני פשוט שומעת את הדבר הבא :

זה אם לא הדבר הכי מטורף ששמעתי בחי. דרך אגב, איפשהו באחת התיבות אני גם נכנסת עם כל השאר. הדבר הכי מייגע הוא התיבות הריקות שממלאות דפים שלמים, אבל כיף לשמוע את הסולן.
הוא לא מושלם, אף אחד לא מושלם … הוא פשוט … יותר טוב מכולנו.
יש לי עוד שנתיים עד שאני אגיע למעמד שלו, וביחד איתי עוד שמונה אנשים, ככה שצומת הלב שהוא ושלושת האחרים שעוזבים איתו כנראה לא תגיע לרמה שהייתי רוצה, בייחוד כי רוב צומת הלב הולך לשתי בנות שאחת מהן היא החברה כי טובה שלי, והשנייה … אני לא מכירה אותה.
למה אני כותבת לכם את זה בכלל?
לא משנה למה, אני פשוט כותבת את זה ושואלת את עצמי אם גם אני אקבל יצירה כזאת מטורפת. הלוואי. הלוואי שאני אקבל את הטירוף הזה במקום שאני קוראת לו בית.
אז סתם כתבתי לכם קטע חסר פואנטה, חסר מלל, קצר.
הלכתי ללמוד, לנסות.