עיניים אדומות

"תמיד יש לך עיניים אדומות" הוא חזר ואמר. "למה תמיד העיניים שלך אדומות? אני יודע!, את גיבורת על ונפצעת בעיניים ובגלל זה יש לך עיניים אדומות?", "לא" עניתי וקולי היה חלוש, "זה לא זה" פתחתי את פי כדי לספק לו תשובה אבל הוא כבר אמר, "יש לי רעיון אחר! יש לך עיניים אדומות כי את מיוחדת את לא כמו כולם!" חיוך עצום היה על פניו. אך רק עניתי לו "לא ילד, אתה טועה גם זו לא התשובה" "עכשיו אני בטוח עכשיו אני יודע!, את פשוט אוהבת כל כך הרבה שזה כואב לך, בגלל זה יש לך עיניים אדומות!" "ילד, אני מצטערת להגיד אבל גם זו לא התשובה.." "את מוכנה להגיד לי מה התשובה?" קולו היה נלהב כל כך ועיניו זהרו כמו זוג הכוכבים הכי נוצצים. אך לפיצוץ לא יכולתי לגרום ולכן שיקרתי לו בקול הכי נחוש שאפשר. "ילד בוא קרוב, אסור שאף אחד ישמע" לחשתי לאוזנו הקטנה, עיני נהיו גדולות אפילו יותר ואושר זהר מהן. "אני מלאכית שנשלחה מלמעלה כדי לשמור עליך, אבל אסור לך לגלות לאף אחד!" גופו הקטן רעד מאושר לשמוע את הבשורה. "אבל ילד, אתה לא תראה אותי יותר לעולם, מפני שעכשיו כשגיליתי לך אסור לי להיות יותר קרובה עליך.. אבל אל תדאג אני אשלח מישהו טוב שישמור עליך". לא יכולתי לשמור את הדמעות לכן רצתי והשארתי אותו שם עם פה פעור ועיניים זוהרות. מפני שאת האמת לא יכולתי לגלות בסך הכול אני בכיתי לפני כמה דקות ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות.