עט כחול, לא מאוד, אולי טורכיז?

היא נשמה עמוק והתיישבה מול דף ועט שהיו מונחים לה על השידה, ממש כמו פעם.
היא לא ידעה אם היא תצליח, אם הכוח עוד נשאר בה אחרי כל כך הרבה זמן.
היא נשמה עמוק והרימה את העט.
ואז הניחה אותו.
היא נשמה עמוק והרימה את העט, ולחצה עליו – החוד יצא, סביבו נוזל כחלחל, לא כחול כהה, וגם לא תכלת. טורכיז אולי?
היא התמהמה ונשמה עמוק.
היא סגרה את העט ושוב נשמה עמוק.
היא לא הבינה למה זה כל כך קשה, כי המילים הרי בראש שלה, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לתת להן לברוח אל הדף.
היא נשמה עמוק ולגמה מהספל שנח לצידה. טעם מתוק של נס עם שני סוכר זרם בגרונה והתפרק בגופה לגופיפי אנרגיה קטנים ונחמדים.
העט שוב נפתח, נקודה של צבע כחול, לא כהה, וגם לא בהיר – טורכיז כזה בעצם, נחה על הדף.
היא נשמה עמוק.
ואז החליטה שאת הכל היא תכתוב ברוגע.
אז היא הפסיקה לנשום עמוק.
ונתנה למילים לזרום.