עוצר יציאות זה שום דבר

ערב טוב חברים וחברות, ברצוני לספר לכם משהו שקרה לי היום ולשתף אתכם ברגשותיי בנושא.
אז ככה, לפני כמה שעות המפקדים שלי הודיעו לי ולחבריי למחלקה שיש עוצר יציאות בגלל המצב, אני קבלתי את זה בהבנה כי אחרי הכל מה שבאמת חשוב הוא שהנערים החטופים ישובו בשלום לביתם ולא היציאות שלי.
אני יכולה לשרוד עוד שבוע בלי בית וזה לא שאני לא רוצה להיות בבית בסופש.אין דבר שאני רוצה יותר מלהיות עכשיו בבית ולישון במיטה שלי,לאכול אוכל של אמא ולקבל חיבוק מאבא אבל אני בטוחה שגם אותם נערים רוצים בזה,גם הם רוצים להיות בבית עם המשפחה ואם זה המעט שאני יכולה לעשות עבורם אז אני אעשה את זה.

כבר שבוע שאני רואה את המאמצים שהלוחמים עושים כאן,כבר שבוע שאני רואה אותם יוצאים למעצרים בשעת לילה וחוזרים עם אור ראשון,כבר שבוע שאני שומעת את הסיפורים שלהם, החוויות והרגשות שלהם, אחד מהם סיפר לי שהוא היה צריך להרוס מיטה של ילדה עם מצעים ורודים שמצויירים עליהם ציורים של נסיכות, הוא סיפר שהדמעות עמדו לו בגרון כשהוא עשה את זה אבל באותו רגע הוא חשב על הנערים שלא עשו דבר רע לאף אחד ובכל זאת נחטפו, הוא עשה את זה למענם וזה מה שנתן לו את הכח להמשיך.
אז יש לי רק דבר אחד להגיד והוא שאני יותר מגאה להיות חלק מצבא ההגנה לישראל.