עולם סיפורי.
האם זה יגיע למישהו?
האם תקוותי יתגשמו?
האם אני אצליח סוף סוף לשבור את המחסום, לנגב את הדמעות ולהוציא את כל השאריות מהרע?
אני כותבת דברים שמחים, כי אני לא רוצה להיות בעולם רע.
אני כותבת, כי אני רוצה להיות בעולם רגוע ושליו, בו אני הגיבורה.
בעולם בו השמש לעולם לא שוקעת, היופי הוא בגשם, ובשמש הזורחת.
כי אני לא רוצה לבכות יותר. אני לא רוצה להיעצב.
אני רוצה להביט ביופי ולחייך, כי אני רוצה שיגיע לי יותר.
ולמרות, שתקוות מתנפצות, אני מלאה באנוכיות, לעתים שנאה עצמית או רוגז מבעבע, בעולם הסיפורי שלי, אני מלכה יפת תואר, אישה רבת עוצמה, או נערה, שכן מאמינה באהוב ליבה.
אני כותבת על הערסים, שליבם נמס והם מתאהבים, משום שאני רוצה להיות זו, שתהיה ההיא שבה כולם מאוהבים.
זה העולם הסיפורי שלי, ואני אוהבת אותו, אני בורחת אליו תמיד, בחלומות, ביום ולפעמים אפילו בלימודים,
זה העולם שלי, העולם ששייך רק לי, עולם בו יכול לקרות הכל, בכל כך הרבה צורות ודברים.
תגובות (2)
אני מודה שהשם לא מושך במיוחד (תגידו מה שתגידו, אבל בסופו של דבר השם הוא זה שמושך אנשים לקרוא את הסיפור), אבל זה מעניין לקרוא על למה אנשים אחרים כותבים.
אני כותבת כי מבחינתי הסיפורים הם המציאות שלי. אני תמיד חושבת על דברים בצורה מאוד מילולית, אז האמת שלי היא מישהו שעולה להופיע ושורף את הבמה מילולית – ככה הוא מתכנן להרוג כמה מהאנשים השנואים עליו ביותר. אדם אחר מספר סיפור אבל מוסר ההשכל שלו הגיוני.
יש לי כל מיני דמויות, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הן תמיד אני באיזהשהוא מובן. אנשים אמרו לי שהם כותבים כי העולם שלהם טוב יותר, אבל הקטע הזה ממש הבהיר לי את זה. האמת, זה קצת פקח לי את העיניים. תמיד ידעתי שהדמויות שלי הן אני, אבל חשבתי שאם העולמות שלי מוזרים ונבזיים ואדישים זה לא אומר שאני כותבת על מצבים שאני רוצה להימצא בהם. עכשיו גרמת לי לחשוב על זה שאולי אני כותבת על אנשים שנחלצים ממקומות כאלה, כי אני רוצה להיות הגיבורה.
בכל מקרה, אני מייעצת לך לנסות גם מעט סגנונות אחרים, רק למען הגיוון. אולי ככה תגלי שיכולות להיות גיבורות שהן לא הנערה החכמה היפה והצנועה (כמובן) ביותר, ושיכול להיות שאת כזאת יותר משאת חושבת ;)
בהצלחה בהמשך!
תודה רבה לך, מצטערת על הזמן שלקח לי להגיב.
אני שמחה שהבהרתי לך את זה, אני תמיד חשתי כך (:
תודה רבה על התגובה ואנסה לשנות סגנון.