עולם אידיאלי

בעולם אידיאלי לא היו בעיות.
לא היו גזענים, לא היו אנשים מושחתים.
לא היה כאב לב בעקבות פרידה. כי בעולם אידיאלי אמורה להיות אפליקציה לאדם המושלם, לנפש תאומה.
בעולם אידאלי לא הייתה בעיית מקום וצפיפות. לא הייתה הסכנה המתמדת של התחממות גלובלית, שמרחפת מעל ראשינו.
בעולם, בעולם אידיאלי…לא הייתה דרך לפתור דברים חוץ ממילים. אתם יכולים לדמיין את זה? בלי אלימות. בלי כאב פיזי שנגרם בעקבות חוסר הבנה.
בעולם אידיאלי לא היו נוטשים חיות מחמד שימותו, ולא היו מתעללים בהם.
אבל זהו לא עולם אידיאלי.
זה ההפך הגמור. בני האדם הצליחו למצוא כל בעיה וסכסוך שאפשר ליישם, והפכו את זה לחלק מההיסטוריה.
פה הורגים בני אדם בגלל הדעות שלהם.
מתעללים, מכים, מקללים…והכול, למה? בגלל שאנחנו בני אדם? אני מסרבת להאמין בכך. מסרבת להאמין שטבעם של בני האדם הוא להרוס אחד את השני ואת כל החיים סביבם.
מסרבת להאמין שנועדנו להרוג. לפגוע, להכאיב. זה נוגד את העקרונות שלי, המוסר שלי, המצפן הפנימי שלי.
אבל אתם כבר לא משאירים ברירה. אתם, בני האדם, לוקחים את הדבר הטוב ביותר שקיים, והורסים אותו כמה שאפשר.
אתם תיקחו תינוק, תפרידו אותו מההורים שלו, כדי שבעתיד יסבול מחרדת נטישה. משאירים אותו בשום מקום, רק כי אתם אנוכיים מכדי לתת לעצמכם להאמין שהוא צריך אתכם יותר מכם.
בעולם אידיאלי זה לא היה קורה. כל התינוקות היו נולדים להורים שאוהבים אותם ויכולים להיות שם בשבילם. לעולם בו אין בעיית צפיפות על כדור הארץ. עולם בו אין חיסרון במשאבים. הם היו נולדים לעולם שהיה עושה הכול כדי לוודא שיהיה להם טוב.
מדוע זה לא העולם האידיאלי? אילו זה היה, אף אחד לא היה נפגע.
בעולם אידיאלי לא הייתי צריכה לשבת ולכתוב את המילים האלו באחת לפנות בוקר, כי אין לי דבר יותר טוב לעשות, וכל כך קשה לי עד שאני חייבת למצוא דרך לשחרר הכול החוצה.
בעולם אידיאלי היו לי חברים. הייתי מוקפת באנשים שאכפת להם ממני. בעולם אידיאלי לא הייתי צריכה לכתוב כדי לא לחשוב מחשבות מפחידות, שלא ייתנו לי לישון.
זהו לא עולם אידיאלי.
הוא רחוק מכך מאוד. למה? בגללכם.
עם המילים האלו אני רוצה שתלכו לישון, שירקדו בראשים שלכם עד שתיאלצו לעשות איתן משהו.
זה כבר צעד אחד לכיוון עולם אידיאלי.