עוד קטע 1

הם כמו אש, את מפחדת מהם, אך בכל זאת זקוקה להם יותר מכל, רוצה לגעת.
הם כמו מים, חסרי טעם, אך בלעדיהם קשה לך לחיות.
את עצובה כשאת בלעדיהם, את עצובה כשאת איתם, כי בכל מקרה, תישארי לבד.
בזמן שלהבות האש מסתררות בגופך הפנימי, גופך החיצוני אוטם את עצמו בקרח.
יש כלכך הרבה, כלכך הרבה להגיד, ויש כלכך הרבה, כלכך הרבה ערכים.
אך איש לא רואה, איש לא מרגיש, קוביית הקרח יודעת למנוע זאת.
אדישות ורגישות, קרירות וחמימות, האש והקרח למדו לחיות זה עם זו
כבר שנים, כמו זוג גרוש שלמד לחיות ביחד כדי לקבל תקציב ממשלתי.
חיים שניהם האש והקרח, למען האינטרסים שלהם.
הקרח מגן על האש, ובתנאי זה, האש לא פוגעת בקרח.
נשמע כמו אהבה חד צדדית, משום שהאש שונאת את הקרח,
הקרח אוהב את האש, אך הוא לא רוצה אותה משתלבת עם החוץ,
שלא תברח לו עם הרוח, רק שלא תהיה עם מישהו אחר, ותגדל.
אמנם, לאש ולקרח יש אינטרס משותף, להציל אותי.
שניהם לא שמים לב, שאני נשרפת וקופאת בגללם.
הם לא שמים לב, שאני סובלת.
שניהם אשמים, אך הם עסוקים בלהאשים אחד את השני.
הקרח מאשים את האש שלא שקטה, והאש מאשימה את הקרח
בכך שדרש ממנה לשקוט.
אך הם ממשיכים שניהם לחיות, עם האינטרסים שלהם.
כבר 17 שנה, שכחו את האינטרס המשותף שלהם,
עסוקים בעצמם, ובנתיים, ואני עוד תקועה,
בין גופי הקפוא מקרח, ומחשבות ורצונות הלב, לחפש אחר הרוח
שתחזק את להבות האש.