עוד בחורה

חמישי בערב; יוצא עם החברים לבר.
כולנו מזמינים בירות, מדברים.
לוקח שלוק מהבירה ואז אני רואה אותה, שיער חום מתולתל שאפשר לתבוע בתוכו ועדיין לנשום, עיניים כחולות כמו השמים האינסופיים, חיוך שגורם לכולם לחייך ואיך לא, היא יושבת בבר עם ביטחון כאילו שהיא כבר יודעת שכולם פה מסתכלים עליה.

אני חייב לדבר איתה, כבר הבטחתי לעצמי שהבחורה הבאה שאני רואה אני מדבר איתה, ואיך לא עם בחורה כזאת; אוצר אמיתי.
אבל היא לא באה לפה כדי שיתחילו איתה, ובטח לא מישהו כמוני, עדיף לא, ובכלל אין לי סיכוי, אני לא יודע לדבר עם בנות, אין לי מושג איך עושים את זה, הן תמיד אומרות לי לא, אני כבר לא יכול לקבל עוד לא; כל מה שאני מספר לחברים שלי זה סיפורים – שום דבר לא קרה.

אני הבחור שבמסיבה יושב על הספה, שבים נשאר מחוץ למים, שבכיתה יושב בפינה, שבשיעורי ספורט הסתכל מהצד.
אותי לא הכירו בשכבה, לא הרבה חברים (אם בכלל), לא יצאתי הרבה מהבית, לחוגים לא התחברתי ואנשים לא התחברו אליי.
הכמה דייטים האחרונים שלי נרשמו כאירועים העצובים בהיסטוריה שכן לעולם בנות לא הכירו כזה שיעמום.
אז מה לי ולה?

ניגשתי לדבר איתה, וואו היא מדהימה, איזה חיוך, העיניים, השיחה זורמת, וואו היא מכירה את כל הסדרות שאני אוהב, מבינה את כל הבדיחות שלי אפילו דיברנו על כמה שקשה לי לאחרונה וגם לה לא קל, היא מדהימה.
אנחנו ממשיכים אליי ובקושי שתינו בכלל, מרגיש כאילו שאני לא צריך חיזוקים איתה, הערב מדהים, דיברנו עד אמצע הלילה ואחר כך עשינו קצת יותר.
כבר שבוע יחד, מתראים כמעט כל יום, זה קשר אמיתי, כמו שתמיד דמיינתי, היא מבינה אותי יותר מכל אחד אחר.
כבר כמה חודשים, הלימודים יותר קלים כשאני איתה, ולא מפריע לה כשאני מדבר על מחשבים, וטסים עכשיו טסים לפריז, איזה חופשה מדהימה, מושלמת.
מתחתנים ואיזה ילדים חמודים ונהדרים, אני מאושר, איזה מזל שדיברתי איתה בבר.

לקחתי עוד שלוק מהבירה, הסטתי את המבט,
הרי מה לי ולה?