עוברת את זה. אבל לבד.
אני עוברת את זה. מתמודדת עם הקושי הזה עם הלבד , בעצם לא. אני לא לבד. יש לי את ה\\\\\\\"חברים הטובים\\\\\\\" שלי, אלה שאף פעם לא יפגעו בי, תמיד יהיו שם בשבילי,לא יעזבו אותי כשאני מתפרקת שאני עצובה כשקשה לי… אבל בעצם ? מי אלה? אין לי כאלה. היו לי כאלה אבל עד התקופה הזאת שבה הכל השתנה. הפכתי לילדה אחרת בלי שמחה חיים, קשה לי כבר לקום מהמיטה בבוקר, מנסה לבוא לבית ספר עם טיפת תקווה שכשאני נכנסת בשער יום יום מחדש התקווה הזאת נעלמת. אני מנסה להסתיר את זה שקשה לי… באמת! אבל אני לא מסוגלת יותר. וכל יום שעובר אני נהיית עוד ועוד פסימית כבר לא מאמינה שיהיה טוב.
וקשה לי. קשה לי כל כך קשה לי להסתכל על עצמי במראה ולראות ילדה שקשה לה,ילדה שפעם הייתה שמחה באמת שמחה ! קופצת ,רוקדת, קשה לי לקבל את העובדה שהשתנתי יש ילדים רעים כל כך הרסו את מי שהייתי, ילדה שמחה מתלבשת הכי יפה תמיד הבנים אחריה שמחה ומחייכת. והחיוך הזה נעלם ושוב אני מתבוננת בעצמי במראה ורואה למה הפכתי להיות . וזה באמת קשה לי ואני רוצה לחייך אבל קשה לי, אני רק רוצה ששוב האור יאיר לי את הפנים אני רוצה להיות רגילה לא שונה, אבל את מי אני מעניינת? אף אחד. והזמן הזה עובר ועובר עוד יום כזה של דיכאון ועוד יום עובר בלי שחיוך יופיע . זה לא הוגן פשוט לא, את רואה את השמש החמה הזאת כשאני יושבת ליד החלון בכיתה רואה את השמיים,ילדים מסתובבים בחצר כל כך שמחים וזה פשוט לא פייר למה אני לא? אני יודעת אני באמת הפכתי להיות דיכאונית אבל זה כי עברתי תקופה נוראית ואני כן מנסה להתמודד אני נשבעת, אבל זה קשה . ויום יום עובר והלבד כבר שגרה התרגלתי, לילות לבנים של בכי ועצב ועוד לילה שנרדמתי בחמש לפנות בוקר… ומחר (היום) אני כבר צריכה לקום לבית ספר ושוב לראות את הילדים צוחקים ומשפילים אותי. למה אתם עושים את זה? אתם הייתם חברים שלי פעם אני לא מבינה אני כל כך לא מבינה למה לעשות את זה אתם ילדים בדיוק כמוני.
והשנים עברות סיימתי כבר ללמוד אבל השתנתי היום אני שמחה אני באמת שמחה מצאתי את החברים שלי עברתי לגור במקום הכי יפה בעולם איפה שחלמתי לעבוד, לגור,לחיות. בניורק בבניין הכי גבוה שם … אני גרה שם ורואה את האנשים למטה בכל בוקר הולכים והם כאלה קטנים והם כל כך הרבה… ואני מבינה, יש יותר מ9 מיליארד אנשים בעולם זה שיש כמה שלא יודעים איך להתנהג לא אומר שכולם כאלה. יש אנשים מדהימים בדיוק כמו שיש כאלה שלא. צריך להבין שהכל בסדר. אני כרגע לומדת פסיכולוגיה ומרצה לילדים שקצת קשה להם במסגרות מיוחדות. אני עברתי את זה. עברתי את תקופת חטיבת הבניים-תיכון כמו גדולה. התמודדתי לבד ובסוף ניצחתי!
תגובות (4)
אני עוברת כבר הרבה זמן תקופה קשה…אני כל הזמן לבד כי אין לי עם מי להיות ואיבדתי תקווה שמשהו יכול להשתנות כי החיים של כולם מתקדמים הם מחייכים ואני לא מסוגלת רק מלהסתכל על עצמי במראה…בכל אופן את כותבת ממש יפה וגם לי בבית ספר רע. תודה בכל אופן על קטע מרגש שגרם לי להזדהות איתו
היי!!! אני רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך, אבל תראי…אני עברתי את התקופה הנוראית הזו וכן!! הכל יכול להשתנות! אני בטוחה שבעוד כמה שנים שתסתכלי אחורה על התקופה של הבית ספר וכמה שהיה לך רע ואת פשוט תתגאי בעצמך שהצלחת לעבור את זה!! אני מאמינה בך .
וואו פשוט וואו!!
כשהתחלתי לקרוא כל מה שחשבתי לעצמי זה שאני רוצה לכתוב לך שאם קשה לך אני פה. אבל נשמע שהגעת להישגים מטורפים בכוחות עצמך!
בכל מקרה, גם אם זה סיפור פרי הדמיון או לפחות הסוף, אני כאן אם תרצי לדבר????
קטע מדהים מלא משמעות. נהניתי לקרוא והתרגשתי עד דמעות.
תודה רבה!!!! כן, היה לי מאוד קשה בתקופה הזאת שסיפרתי עליה, אבל הצלחתי להתמודד והגעתי בכל הכוחות שכבר נגמרו לי לעוד פוש אחרון והינה הצלחתי להתמודד ובסוף גם לנצח. ועכשיו כשאני רואה את הילדים שפגעו והציקו לי אני לא מחייכת להם ורק אומרת להם תודה על זה שהצלחתי מהמקום הנמוך ביותר להגיע למקום הגבוה ביותר.