עד כדי טירוף…

נראה לי שאני משתגעת, אני לא יודעת מה קורה לי.
איך היתכן שבבית מלא אנשים אני מרגישה כל כך לבד,איך הגיוני שעם כל הדברים שיש לי אני עדיין מרגישה ריקה, מרוקנת.
זה מעיק ברמות שאני לא יכולה להסביר כאן, התחושה הזו אוחרת אותי מבפנים ולא משאירה דבר בתמורה. אני עייפה באופן טבעי , רבעה באופן טבעי, מחפשת כל דבר שימלא את הריקנות הזה אבל דבר לא מועיל. אני ריקה .
איך היתכן שבין המוזיקה, הצעקות אפילו הצחוק אני עדיין שומעת רק שקט,שעוטף וכולא אותי.
אחי אמר שטוב לו בבית,הלוואי שיכולתי להסכים איתו.
אני ריקה בבית ריק בחיים ריקים.
הלוואי שזה יפסק…