עד אז.. מזל טוב. [ אני אשמח אם תקראו.. ]

היי, כן אתה, זה שחושב שלא אכפת לי ממנו.
היי, כן אותו אחד שלא יודע כמה חשבתי עליו בחודשים האחרונים.
היי, כן אתה שלא תקרא את זה.
אתה לא יודע שאני מדברת עלייך הרבה, חושבת עלייך הרבה ומנסה לעזור.
בהתחלה את הרחקת אותי ממך, היית אדיש עליי וזה פשוט כאב.
אני מכירה אותך שלוש שנים, אני יודעת מה עברת. כמו שאתה מכיר אותי.
אני אמרתי לך שאני לא אוהבת לראות אותך לבד. התקרבנו צחקנו .
נהיינו ידידים טובים. כל הזמן בבית ספר צוחקים. ברשתות חברתיות מדי פעם מגיבים אחד לשנייה.
כתבתי לך רק ' מזל טוב' עם סמיילי חמוד. כי אין מילים שיבטאו את מה שאני מרגישה עלייך.
אתה בן אדם ככ חזק, ככ מיוחד, ככ אתה!, אני יודעת איך הם פגעו בך שנתיים שלמות. אני ראיתי את זה בעיניים שלי ולא יכולתי לעשות כלום כי זה קרה גם לי. ואתה ראית אותי נופלת מול העיניים שלך.
אני עברתי לכיתה הטובה הזאת בשנה שעברה, חודשיים לפני סוך השנה, ואתה נשארת לסבול שם לבד, לא שאני הייתי עוזרת במשהו, אפילו לא דיברנו. השנה דיברתי איתך, התקרבנו מאוד, לא ידעתי שיש לך אותן השקפות דתיות כמוני, ואותן מחלות כמוני. לא ידעתי שאתה גדול ממני ביומיים. ושאתה מאוד דומה לי. לא ידעתי שאתה ככ מיוחד. אתה לא יודע מה אני מרגישה שאני כותבת את זה. פשוט כאב.
אני לא מאוהבת בך, או חושבת עלייך ככה. אני פשוט מעריצה אותך בשקט שאף אחד לא יודע. אולי אין לך את הביטחון והאומץ שיש לי, אבל הביטחון שלי בנוי על השפלות של אחרים. על כאב רב. האומץ שיש לי בא לי מהתודעה, כלומר הוא בא מזה שהבנתי, הבנתי שאם אני לא אעז לעשות דברים יהיה מאוחר מידי. אולי אתה לא מקובל כמוני, ואולי אין לך את מה 'שדרוש' אבל אתה מיוחד. אתה לא יודע כמה..
אתה הולך בחצר בית ספר ושומע קללות מהכיתה הקודמת שלנו, שליוותה אותנו בשנתיים של סבל. ואתה פשוט הולך משם, רוב הזמן אתה לבד, יש לך חברים אבל אתה לבד. וזה כואב אז אני באה עלייך. ומדברת איתך. שאני הולכת בחצר בית ספר מישהו מקלל אותי אני עונה לו באותו מטבע. אני רואה את העיניים שלך מקנאות בביטחון שלי. אבל לא. אתה יודע מה עברתי. אבל לא הרגשת את אותו הכאב שלי. אתה היית החזק משנינו. אז כן אתה. הילד שכשכתבו לו ברכה טיפשית של 10 שורות שמח והרגיש שזוכרים אותו. הלוואי ויכולת לראות את זה. ולהבין הכל..
אני מעריכה אותך מאוד. לפעמים יותר מאת עצמי. אתה מקנא בי ורוצה את האומץ שלי. ואת הברק שאתה תמיד מדבר עליו כשאני מדברת איתך, אתה השוואת אותי בהתחלה לילדה, שהיא חשובה לך, ואחריי שדיברתי איתך על ההצקות. פתחתי בפנייך את הצלקות שלי, אמרת לי שאני בהרבה יותר טובה ממנה. אני לא טובה יותר מאף אחד. אני מקנאה באדישות שלך. ואתה באובר בטחון שלי. מחר בבית הספר, יביאו לי מלא בלונים. אני מכירה את החברות שלי, הכיתה תראה את הבלונים וגם המורים, יעשו 1+1 ויבינו שיש לי יום הולדת. ישאלו ואני אענה שיש לי בשבת. אני אסתכל על המבט שלך, אחרי שכולם יגידו לי מזל טוב, אני אסתכל עלייך בוהה בבלונים, ושואל למה לה יש יחס ולי לא? יש לי יחס כי לא שתקתי שלא היה צריך. יש לי יחס כי הלכתי עם האמת שלי. אבל לא מגיע רק לי להנות מזה. מגיע לך, אף אחד לא מכיר אותך בצורה שאני. אני ראיתי את כל השריטות שלך. את כל הפחדים הכי גדולים שבשתיקה שלך. מחר, אני אברך אותך, אני מקווה למצוא את המילים הנכונות… עד אז מזל טוב..