ספרי "ביכורים
אספר לכם עתה קוראי הסבלניים לגבי התזונה שיכולנו להרשות לעצמנו לקנות זה אומר שעוף קנינו רק פעם בשבוע ומיום חמישי בחזרי מביה"ס כבר חשתי בריחו הערב ואימא נתנה לנו ביום חמישי לכל אחת מאתנו כנף אחד למחרת בליל שבת חילקה כמה חלקים לכולנו עם תוספת כמובן וביום שבת את יתרת העוף (שכפי שאתם מתארים היתרה הייתה ממש מינורית אבל הריח , הבישול, ההגשה באמת נתן לנו את המפריד בין קודש לחול וזה היה כיף.
אני לא סבלתי אף פעם מחוסר תיאבון ואכלתי כל מה שהיה בלי להתלונן כשהרבה פעמים ויתרתי על תבשיל זה או אחר לטובת דליה כי היא הייתה צריכה לגדול ואני בצחוק הייתי אומרת אני כבר גדלתי.
הזמן חלף לו ונכנסנו לשיגרה מסויימת.
שתי החברות שלי שכבר סיפרתי לכם אודותן נתנו לי הרבה תמיכה וממש היינו 3 חברות שכמעט לא נפרדנו. במוצ"ש היינו יוצאות לטייל ואני את הפרוטה שקבלתי מאבי לקנות לי משהו הייתי שומרת לאחותי והייתי קונה לה ממתק ועד שהייתי מגיעה הביתה לעיתים הוא היה נמס כי התביישתי להראות לחברותי שלא אכלתי ושאני מביאה אותו לאחותי. לפעמים היינו נכנסות ללונה פארק שהיה סמוך לביתנו וזה היווה עבורי מקור לפריקת המתחים ושיכחה מסויימת מהנעשה מסביבי. עד היום אינני שוכחת את המראות המצחיקות והכרוז אמר כך: הקשיבו הקשיבו דבר חדש בלונה-פארק מראות מצחיקות מי שלא צחק יבוא להנה כאן צוחקים בלי צנע"
אני צחקתי מכל לבי מהמראות המצחיקות הייתה מראה שהראתה אותנו גבוהות ורזות שניה הייתה מראה אותנו שמנות ונמוכות השלישית הייתה מראה אותנו ראש גדול וגוף קטנטן וזה היה ממש ממש מצחיק והיה כיף להסתובב ממראה למראה ולצחוק ולצחוק .
אומר לכם גם משהו לגבי מלות הכרוז זה בין היתר "כאן צוחקים בלי צנע" והדבר נאמר לא בכדי התקופה הייתה קשה ביותר וכל אחד היה מקבל תלושים כדי לרכוש את מצרכי המזון מי שהיה באפשרותו לקנות "בשוק השחור" לא סבל ממחסור אך אנחנו היינו נתמכים רק על התלושים ואימא הייתה משתדלת לעשות כמיטב יכולתה ולגוון את הארוחות כדי שלא נרגיש כל כך מקופחים.
להת' בפרק הבא
תגובות (0)