סערת רגשות

לפעמים אני מרגישה שלוקחים אותי מובן מאליו , כאילו אני תמיד אהיה , שבגלל שאני שקטה זה אומר שאין לי רגשות כי אינני מביעה אותם אותם , או שאני מרגישה שאנשים חושבים שאני טיפשה מדי ותמימה(לא מבחינה לימודית) כדי להבין מה קורה מסביבי , או כדי לדבר.
אבל לא.
אני לא מספרת ולא משתפת.
אני סובלת בשקט , ולא אומרת כלום.
כאילו אני תקועה בקללה המצווה עליי לשתוק.
ואז , אני פשוט מתפוצצת בתוך עצמי.
אך בשקט.
לפעמים אני חושבת על רגעים אלה , ומעט מגכגחת על עצמי.
אני חושבת כל כך עצוב בפנים, ואני שואלת את עצמי מדוע?
אז ישר עוברת אני למחשבות חיוביות !
כי אם תמיד היינו חושבים שלילי, אף פעם לא היינו שמחים! ואז מה הכל היה שווה?
הרי הצחוק מאריך את חיינו!

הרבה פעמים אני רואה כי אנשים באתר כותבים דברים שליליים, ואומרת לעצמי:
מדוע חושבים הם רק על הרע? הרי יש עוד הרבה טוב בחיים! מדוע עליו לא כותבים!

אז בואו, כולם נעשה ניסיון, שבוע , יומיים או אפילו יום בו נחשוב רק חיובי, זה יעשה לכם טוב!
אם יצליח, תמשיכו כך!
אם לא, לפחות ניסיתם!
אז מה אתם אומרים?