סליחה קבורה במגירה

זאת הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי להסתכל באמת.
אני מרימה את העיניים שרואות מבט של אכזבה צרובה בעיניים. אני רוצה לאמר סליחה אבל לא באמת יודעת איך להתחיל בלי להפוך את השיחה הזאת ל"שיחת רגשות", וכנראה שזה לא באמת אפשרי, אז אני קוברת את הסליחה שלי עם שאר המילים שמעולם לא נאמרו.
אני מצטערת כל כך, שהסיבה היחידה שנשארה לכם לאהוב אותי זה בגלל הדם שזורם בעורקים שאתם יצרתם.
והאם זאת באמת אהבה? לדעתי אהבה שלא תלויה בדבר לא נחשבת, סימנתי איקס.