סליחה והשלמה עצמית

אני מסתכלת על עצמי במראה ואני מרוצה. אני מרוצה מההיא שצמה שלוש שנים בהצלחה.
אני מרוצה מההיא שעמדה מול הקשיים שלה, ואמרה להם ללכת להזדיין.
אני לוחשת את ה'סורי', ההוא שאף אחד לא מבין למה אני אומרת אותו לעצמי.
הצום ההוא- בשבילי, לאו דווקא בשביל הדת שאני גדלה עליה ואוהבת אותה.
סליחה, שפגעתי בך ככה.
שהקשיים שלי החזיקו בך.
סליחה שגרמתי לך לשכוח את אלה שחשובים לך.
סליחה שגרמתי לך לפחד ככה.
סליחה, שהפרעתי לך בדרך אל עצמך.
סליחה שכתבתי סליחה ולא סורי.
אני מסתכלת על עצמי פעם אחרונה במראה.
אני מרגישה שלמה עם עצמי, זה מספיק.
אני מחייכת חיוך ישר, רחב, ולבן מספיק.
אני חושבת עליכן, בנות יפות שלי.
כשאתן עומדות בתום הצום מול המראה,
מה אתן מרגישות?