סיפור שורף

והפעם, סיפור שורף…
רציתי לכתוב סיפור מדליק, כזה ששורף את קצה הלשון אבל גם מחמם את הלב.
חשבתי על המשמעויות הרבות שיש לאש בעולם העתיק ובעולם שלנו. חיפשתי בתוכי את האש שיודעת לערבב רעיונות, משפטי מפתח, דימויים ושירים, ולא מצאתי.
מסתבר שאש הכתיבה מתעתעת בי. אני מסתכל עליה מרחוק והיא נראית מקסימה, בוערת, מושכת מלאה רעיונות, נושאים ומטאפורות אבל כשאני מתקרב היא נעלמת ונשאר רק העשן שצורב את עיני.
הוספתי רעיונות, ערבבתי את האש עם רומנטיקה שיכולה לחמם לבבות להמיס אותם ולחבר אותם ללב אחד גדול. אבל האש סירבה לבעור. הבאתי נרות כי אני יודע שגם בבית המודרני, אפשר לעורר את הרומנטיקה בעזרת נרות פשוטים, שיתנו אור קטן אבל עוצמתי. הנר לוחש בקול ללא קול את כל הרגש והוא ממש לא מקנא בחבריו הנרות שיחד יוצרים אווירה קסומה. הנר מסתכל על הזוג ויודע תמיד אם כדאי לו להחזיק מעמד עוד שעה או שזהו סתם עוד ערב אבוד, ואז הוא אוכל את עצמו ונעלם.
הכל נכון אבל הערב הנר היה עייף מדי והתכופף מיד אחר שהדלקתי אותו, מתבייש על זה שאין לו סיפור עבורי.
טוב, אנסה בדרך אחרת, הדלקתי את הגז בכיריים, אש כחולה צחקה אלי . חיממתי לי ארוחה קלה שתתן לי כוח להמשיך לחפש. מקווה שאנרגייה מהאש תחדור לאוכל ותצית את הדמיון שלי ויצא סיפור על האש. בינתיים שרפתי את היום, הגיע הלילה ואין לי סיפור.
תמיד אהבתי אש, אהבתי ללכת למדורות ואהבתי להדליק מדורות. היינו יושבים סביב האש, זורקים עצים וזרדים כדי שהאש תעלה ותדלוק הרבה זמן. כמובן אהבתי לאכול את תפוחי האדמה שהחבאנו עמוק בתוך הגחלים, עטופים בנייר כסף. למרות שתמיד קיבלתי כוויה בלשון, התלכלכתי מפיח בידיים בפנים ובבגדים – לא הייתי מוכן לוותר על החוויה.
אבל למה האדם המודרני, שיש לו בביתו כיריים חדישות, תנור בישול ועוד אמצעי חימום, אפייה, וצלייה ירצה לחזור אחורה, להתלכלך מפחמים, לצרוב את העיניים מרוב עשן ולאכול אוכל שרוף? האם ייתכן שהאדם הקדמון עדיין נמצא בנשמתנו ומחזיר אותנו לטבע הבלתי מתורבת?
מסתבר שהאש היא סוג של קסם והיא מציתה בתוך ליבנו געגועים כמוסים לעולם אחר.
הטיפול באש מלמד אותנו את הצורך לדייק ולשים לב לפרטים. אם האש תהייה חלשה מידי, יהיה לך קר וחשוך וגם האוכל יהיה קר ולא מוכן. אבל אם האש תהיה חזקה מידי, היא עשויה לצאת משליטה, לשרוף את כל מי ומה שלידה וגם האוכל יישרף ויהפוף לפחם.
יש לאש אופי רומנטי, היא מספקת אור אבל גם צללים רבים. אם תתנהל נכון, האש תמיס גם לב עקשן וסגור ותרכך אותו לאהבה לאורך זמן. אבל אם תמהר, האהבה תשרוף את הלבבות, ודי מהר יישאר רק האפר של הרגשות היפים שהיו ואינם.
אז זהו. שרפתי עמוד שלם על סיפור שלא קיבל את האש הנכונה ולא נולד לכן לא הבשיל .
בבקשה, שיפכו עלי קצת מים כדי לכבות את אש האכזבה ולהתראות בסיפור יותר חם וטעים.
#כל_הזכויות_שמורות_למתי_גוטמן