סיפור שאין לו שם

לקראת סוף שנת הלימודים עשיתי המון שטויות, רבתי, השלמתי, חזרתי להיות בקשר עם קרצי זה שאהבתי, בכיתי, צחקתי, יצאתי, ברחתי מהבית, שכבתי עם בנים, שתיתי, עישנתי ובעצם מה לא?
מה לא עשיתי כדי להתפרק, להיפטר מזיכרונות, מהגוש השחור.
באחד מן הימים אני וקרצי ישבנו לשיחה.
ישבנו ודיברנו על כל מעשי בזמן האחרון, הוא ישב והסביר איך זה נראה מהצד וגם שאל למה אני מתנהגת כך.
עניתי לו בפשטות, כדי לשכוח.
הוא הבין למה התכוונתי.
ישבנו ודיברנו עוד קצת, אחרי השיחה שלנו הבנתי כמה דברים.
לאט לאט נפלו לי אסימונים.
הפסקתי לשתות ולעשן והפסקתי לשכב סתם כך עם בנים, אך העבר לא הניח לי וגרם למקרה אכזר.
אני יספר לכם, אבל זה קצת קשה לי.
זה היה יום שישי, שבוע לפני סוף שנת הלימודים.
יצאתי בערב להליכה.
במהלך המסלול שעשיתי, ראיתי בחור אחד שכבר חצי שנה רודף אחרי, קוראים לו שון, שון היה עם עוד חבר שלו.
שון ניגש אלי והתחילה שיחה בינינו:
שון: "מה אז רק ככה אני יכול לפגוש אותך?"
אני: "אתה לא יכול לפגוש אותי בכלל."
שון: "למה את כזאת סנובית?"
אני: "כי אני לא רוצה אותך."
שון: "לא אכפת לי."
אני: "מזה לא אכפת לי? מה אתה לא מבין בלא רוצה?"
שון: "לא מבין ולא רוצה להבין, עכשיו את לא תעשי לי בושות ליד חבר שלי ואת תבואי איתנו."
אני: "לא רוצה."
שון: "אין כאן לא רוצה, זה שאת באה או שאת תסבלי."
אני: "למה מי אתה? אתה לא יכול לעשות לי כלום!"
הוא שתק והוציא סכין מתוך הכיס שלו.
נחרדתי מהמראה של הסכין בידו.
שון: "את עכשיו תעלי על האופניים של חבר שלי ותעשי מה שאני אומר לך, אחרת את יודעת מה יקרה ושנינו יודעים מי את, שנינו יודעים שאת שרמוטה, אז זה גם ככה לא ישנה אם תוסיפי עוד שניים לרשימה."
פחדתי, פחדתי ממנו מאוד, אז עשיתי את מה שהוא אמר.
אחרי כמה דקות הם עצרו את האופניים ועלינו לאיזה בית, כנראה שזה היה הבית שלו.
לא היה אף אחד בבית, רק אנחנו היינו.
ישבנו בסלון ושניהם דיברו ואני ניסיתי להדליק את הטלפון שלי, למרות שלא הייתה טעינה, קיוויתי שיהיה לי מזל, אך זה לא הצליח.
בדיוק כשהתייאשתי נישמעה דפיקה בדלת.
שון פתח את הדלת ולבית נכנס עוד בחור, הוא היה נראה כמו מישהו בן 20.
באותו הרגע שהוא נכנס שון אמר לי לבוא לחדר שבסוף המסדרון וכמו שהוא רצה עשיתי זאת.
כשהיינו בחדר הוא אמר: "עכשיו תקשיבי לי טוב שרמוטה, החברים שלי יכנסו תכף וארבעתנו נזדיין, אני לא רוצה לשמוע לא על שום דבר שקורה כאן בחדר, מה שנרצה את תעשי, אחרת את כבר יודעת מה ההמשך, מובן?"
עניתי לו: "כן."
שון קרא לחברים שלו ובאמת זה מה שהיה, שלושתם עשו בי כרצונם כמעט כל הלילה.
בהתחלה צרחתי, ניסיתי להתנגד, אבל שון שלח אלי מבט מאיים והתייחס לזה כמשחק ובסוף שתקתי וניסיתי להתנתק כמה שאני יכולה מהסיטואציה.
כשהכל נגמר הלכתי הביתה מבויישת מאוד.
לא סיפרתי על כך לאף אחד, חוץ מקרצי, רק לו סיפרתי.
לאחר שבוע הסתיימו הלימודים והכל לבינתיים היה בסדר מבחוץ, אני הרגשתי זוועה מבפנים, אבל מבחוץ הכל היה בסדר ושקט.
באותו יום שסיימנו את הלימודים הכל התגלה.
בערב שבאותו יום קרצי הגיע לביתי בהפתעה וסיפר הכל לאמא שלי.
באותו הרגע שניהם עשו איתי שיחה שצריך ללכת למשטרה ולהגיש תלונה, כבר באותו הרגע אמא שלי התקשרה למשטרה ושוטרים הגיעו אלי הביתה והתחילו לתחקר.
בסופו של דבר הגשתי את התלונה במשטרה ועשיתי את כל התהליך הנדרש, זה היה קשה מאוד וזה היה סיוט עבורי כל החקירות האלה, אבל לא הייתה לי ברירה.
לבסוף המשטרה סגרה את התיק ושיחררו את שלושתם מהמעצר שהיו בו.
לא עשו עם זה כלום בסופו של דבר ועברתי את הכל סתם!!!
כיום אחרי חודשיים אני גאה בעצמי.
אני גאה בשינויים שלי, אני גאה בכך שהמשכתי הלאה מהקשר שלי ושל קרצי, אני גאה בעצמי על כל מה שעברתי ועל ההתמודדות שלי עם הכל.
כיום אני בן אדם יותר טוב!!!
הנה עוד שנייה מתחילה לה שנת לימודים חדשה ואתם יודעים מה, אני מתחילה אותה בשמחה ואני יודעת שאני יעבור אותה בקלות.
אני בטוחה בעצמי שהצליח, אני בטוחה בעצמי שאני ימשיך לשנות את דרכי.
ואני בטוחה בעצמי שמגיע לי טוב.