סיפור קצת קשה, לא לבעלי לב חלש
פעם, כשהיא הייתה פוגעת וזה כאב והתחלתי לבכות, היא הייתה מתרככת ומפסיקה ומבקשת סליחה.
עם השנים זה השתנה, הבכי של הילדה הקטנה שלה כבר לא משפיע עליה, כבר לא אכפת לה.
לא אכפת לה שאני שוכבת על הריצפה, העיניים אדומות מדמעות והגרון כואב מצעקות של תחנונים שתפסיק.
היא נהייתה מפלצת חסרת לב.
אני שואלת את עצמי, מתי כל זה קרה?
מתי ההגנה הפכה לתוקף?
איך פעם היא ביקשה סליחה ופינקה.. והיום אפילו לא מפסיקה באמצע לא משנה כמה דמעות יזילו עיניי, לא משנה כמה הקול שלי ישמע שבור.
היא לא תפסיק עד שהכעס יעבור.
והיא לא תבקש סליחה, להפך היא תאמר שזה מגיע לי.
למה זה מגיע לי? מה עשיתי לך אמא?
מצידי יכולת לא להוליד אותי אפילו.
למה לא עשית הפלה? היית חוסכת כל כך הרבה כאב בשביל שתינו.
נמאס לי לחיות בצורה הזו.
אני לא אחזיר לך, אמא, אני לא אגן על עצמי ואת יודעת את זה.
אני לא אפגע בך בחזרה כי אני לא יכולה.
ואת יודעת את זה.
כי ככה את חינכת אותי.
אסור לפגוע במבוגרים, אסור לפגוע בהורים, אסור להתחצף, אסור.
הידיים מלאות כחולים, הרגליים מלאות כחולים.
הפנים בסדר.
למרות שלא פעם החטפת לי את הסטירות המצלצלות שלך.
הכל כבר הרוס אצלי. אין גוף, אין נשמה.
את יודעת שיכול להיות שלא אוכל ללדת יותר ילדים?
את יודעת למה?
כי אני בולמית 5 שנים.
כי לא הפסקת לצחוק עליי שאני שמנה.
את תמיד לוקחת ממני הכל.
הדבר שאני הכי רציתי בעולם, זה משפחה אמיתית.
כזו שלא הייתה לי.
ואת לקחת לי את זה.
עם הפה המטונף הזה שלך שאת אף פעם לא סותמת.
כאב לך שאני שמנה?? מה רע להיות שמנה?
הרי גם ככה את לא אוהבת אותי איך שאני עכשיו.. "רזה".
למה לא סתמת?
למה את תמיד לוקחת ממני הכל?
תגובות (14)
וואו.. איזה עצוב ומדכא! אך מאוד מרגש! אני מודה שהזזת לי מיתר בלב. תמשיכי לכתוב עוד יצירות כאלה מדהימות ואם זה אישי, אני ממש מאחלת לך שתרגישי יותר טוב ומאחלת לך את כל הברכות והאיחולים האפשריים. אני ממש מתחברת ליצירה הזאת למרות שהיא לא קשורה לחיים שלי בכלל. תמשיכי כך ו… בהצלחה בהמשך ♥
כן זה אמיתי וזה עליי, תודה על הדאגה והתמיכה ותודה על הביקורת! :)
אני קוראת את זה עם דמעות בעינים. קודם כל את כותבת מדהים, אני מצטערת שאת חווית את זה, ועדיין חווה את זה.. אני חוויתי כזה דבר, רק שלי היה אחות גדולה להישען עליה.. אני ממש הייתי שמחה לעזור לך עם זה. את גדולה מהחיים! תמשיכי כמו שאת, תתנגדי לאמא שלך. לאף אחד אין זכות להגיד לך את זה! את יפה כמו שאת, תתחילי לטפל בעצמך ולדאוג לך, בכל העניין של האוכל ושל האהבה העצמית! אם לא תאהבי את עצמך, אף אחד לא יאהב.
חשוב לי שוב להגיד לך שאת מוכשרת בטירוף! את מקסימה, כל הכבוד לך על הכוחות הנפשיים שאת מצליחה להמשיך בחיים. אם תצטרכי משהו את מוזמנת ליצור איתי קשר בדף, אליענה.
תודה רבה על הביקורת! :)
צר לי שעברת את זה אבל אני שמחה שלפחות היה לך על מי להישען,
תודה על הדאגה ועל התמיכה את נהדרת!
תודה רבה לך על הכל!
זה אמיתי ?
כן זה אמיתי
אם זה אמיתי, אני באמת לא יודעת מה לומר. כואב לחשוב שזה קיים.
אם זה לא אמיתי, את גאונה. את מוכשרת כל כך! להיכנס לראש של ילדה כזו, לנסח הכל ככה, כאילו הכל אמיתי ואת מכירה את זה מבט ראשון… זה כישרון.
גם אם זה אמיתי, זה כישרון.
בבקשה, אם זה אמיתי, בבקשה אל תישברי. זה לא מגיע לך.
אני חולקת עלייך. אפשר היה יותר טוב. אני קוראת לעצמי מלכת הטרגיות. אוקי? אפשר יותר טוב. זה לא גרם לי להזיל דמעה או לרחם. זה לא ריגש, סליחה על חוסר הרגישות שלי. אבל יכולת יותר.
יכולת לציין לדוגמא שהיא שברה ידיים, או שהגוף שלה מצולק. וגם איך היא שמנה? הרי, אמא שלא אןהבת לא תאכיל. יכולת לעשות אותה אנורקסית. ואז כל מכה כןאבת יותר.
לסיום; יכולת יותר טוב. גם מבחינת עלילה וגם מבחינת כתיבה.
[זה שיכולת יותר טוב לא אומר שזה לא טוב. זה בסדר. אבל אפשר יותר:]
האף אה הארט ממשתמש אחר :)
סליחה שלא ריגשתי אותך מספיק עם סיפור שקורה לי ביומיום?
ביקורת מזעזעת. את אכן חסרת רגישות.
את ממש מזעזעת לדעתי, אין לי מילים.
ל bad little girl
תודה רבה, אבל לצערי אני לא כזו מוכשרת חח זה רק חוויה שאני חווה והחלטתי לכתוב על דף.. תודה רבה על התמיכה והביקורת!! :)
וואו
זאת המילה היחידה שיש אצלי בראש…
פעם גם אני עברתי את זה אבל עכשיו אני גרה אצל דודה שלי.
ואני חזרתי לעבר,לימים ההם שזה היה קורה לי,פשוט מרגש!!
את הצלחת לתאר את זה כל כך טוב…♥
תודה רבה על הביקורת, שמחה שהסיוט הזה מאחורייך :)
וואו. ממש ריגשת אותי!
אני מקווה באמת שזה יעבור לך מהר, כי זה נורא לחיות ככה!
אם זה באמת אז אני מורידה בפנייך את הכובע, הכוחות הנפשיים שלך פשוט מדהימים. אל תישברי, גם אם קשה.
תכתבי, אם זה עוזר לך.
אם את רוצה לדבר אני פה,
נוי
תודה רבה על המילים היפות אני נורא מעריכה את זה!