סיפור קצרצר על ה- 24 למאי

ב- 24.5 חל יום התרבות בארץ הולדתי בולגריה.

למרות שעליתי ארצה ילדה מאד קטנה כנראה שארץ המולדת ארץ ההולדת נצורה עמוק בלב.

מן הסתם זו הסיבה שאומרים שפת אם. שפת אם היא שפה שתמיד מחדש מרגשת כשמאזינים לה.

השירים בבולגרית מרגשים מאד מאד כשאני שולטת בשפה.

לצערי אינני יודעת לכתוב בולגרית ולקרוא מעט מאד מאד.

יתכן וכאן זה הדבר החשוב מאד מאד יתכן כי התנהגות הצמרת הבולגרית בזמן מלחמת העולם השנייה כשהמלך התנגד בכל תוקף וזה גרם לו להפסיד את כס המלוכה לשלוח אותנו לתאי הגזים ורק הוגלינו לגיטאות ולאחר מכן לערי שדה בבולגריה עצמה כשמשפחות רבות מצטופפות בדירה אחת.

יחד עם זאת הגברים נשלחו למחנות עבודה בסלילת כבישים ועוד עבודות קשות במהלך כל זמן המלחמה 6 חדשים כל שנה.

ועוד משהו אישי מאד אבי ראה אותי בפעם הראשונה כשהייתי בת חצי שנה ורק אמר לאמי: "היא כל כך יפה ופרץ בבכי."

זה היה קטע קצרצר על ארץ הולדתי ועל הה- 24 במאי יום התרבות שלה.