סיפור חיי פרק 2 ( עצוב שזה אמיתי)

השעה הייתה 12 בלילה.. לא ממש רציתי להמשיך את השיחה. "איך.. קוראים לך?" שאלתי בקול רועד וצרוד מבכי. היה שתיקה של דקה.. "איך קוראים לך?" הרמתי את קולי. "רזיאל" הוא ענה בשקט. שם כל כך נדיר "אז.. למה שיקרת לי?" שאלתי בשקט. "התביישתי בשם שלי" הוא ענה. השם שלו כל כך יפה ונדיר "אין לך במה יש לך שם נדיר" אמרתי.

עבר שבוע בערך באחד מין בימים. דיברתי עם רזיאל בפלאפון אף פעם לא ראיתי אותו, ניסיתי לנחש איך הוא נראה ולפי התיאור שלו הוא היה נראה אחד עם מלא מלא חצ'קונים בפנים ועם משקפיים אולי גם נמוך מאט בקיצור תמיני מכוער. אבל זה לא הזיז לי כי אהבתי לדבר איתו הרגשתי אילו אולי משהו. "את מבינה שאני חוזר בתשובה נכון?" הוא שאל ואני הסכמתי "את צריכה לחשוב מה את עושה או שאת חוזרת בתשובה או שננתק את הקשר הזה" הוא אמר ודמעות חנקו את גרוני "תן לי 4 ימים ואני החזיר לך תשובה טוב?" אמרתי " לא. שלוש ימים" הוא אמר ואני חזרתי והתעקשתי על 4 ימים ובסוף הוא הסכים.. דיברנו קצת והעברנו נושא ולבסוף ניתקנו את השיחה.
אין מצב שאני משתנה בשביל גבר אני לא החזור בתשובה בגללו ממש לא! כל הארבעה הימים האלו חשבתי ולבסוף החלטתי שלא אני לא חוזרת בשבילו בתשובה אין מצב!
אני לא משתנה בשביל אף גבר!