סיפור הנפילה שלי

א

זה התחיל בחמישי, אבל למעשה הרבה לפני זה. התלבטתי אם לשחק טניס. אמרתי לשי "מתחשק לי משהו אינטנסיבי." לא מזמן החלמתי מכאבי גב עז'ים ששיתקו אותי כמה שבועות ורכבתי הרבה בשבוע האחרון, כך שהרגשתי שהערב אני מוכן לחזרה לטניס. אז למה ההתלבטות? כי התחזית של השירות המטאורולוגי, או השמ"ט, הייתה לגשם שיתחיל בערב. חששתי לרכוב בגשם, אבל בכל זאת, פרסמתי במספר קבוצות בוואצאפ ובטלגרם. היה מישהו שענה לי ורצה רחוק, במודיעין, אז סירבתי. היה גם אחד שהציע קרית אונו, אבל העדפתי במרחק רכיבה באופניים. היה מישהו שענה לי ורצה בשעה מוקדמת מידי, 8 בערב, שלא מתאימה לי עם הרדמת הילדים. והיה מישהו שאמר שנשחק ביפו וכבר קבענו, אבל אז הוא הראה לי תחזית שעתית, לפיה יתחיל לרדת גשם בדיוק 9 אז ויתרנו. ואז, לקראת שעה 6, מישהו הציע לי בהדר-יוסף, היעד המועדף עלי, בגלל שאליו אני יכול להגיע באופניים וככה להתחמם ולמזער את הסיכוי לפציעה. אמרתי לו שיירד גשם, אבל הוא הראה לי תחזית שעתית לפיה יהיה יבש בשעות האלה ורק באמצע הלילה יתחיל לרדת גשם. מבחינתי זה היה מספיק. בדרך כלל לקראת ערב הרצון שלי לצאת לפעילות ספורטיבית בסיום היום המתיש הולכת ופוחתת, אבל הפעם הרגשתי שהגיע הזמן לבחון את השיזור החדש שעשיתי, שהיה כמעט זהה לשיזור שעשיתי במחבט אחר, לכן יאפשר לי להעריך טוב יותר את ההבדל בין המחבטים וגם מה משמעות השינוי הקל שחוללתי בטכניקת השיזור. הפעם שזרתי ככה שיש פער מאוד משמעותי בין המתח באמצע המחבט – שם הגיד הוא הארוך ביותר ביותר ובין קצוות המחבט – שם הגיד הוא הקצר ביותר. מתיחת היתר באמצע ולעומתה מתיחת החסר בקצוות, נועדה ליצור מצע-גיד שוויוני, על פי שיטת סרגטי (Sergetti).