סינתטיות טבעית – מעיין פריקה או שיתוף מחשבות

הייתי עירומה כביום היוולדי,
בגדים מקופלים בערימות לפני.
לקחתי את החזייה ולבשתי אותה,
ובמוחי התעוררו מחדש זיכרונותיי.

מאז השינוי שלי, התחלתי לדאוג ולטפח את הנשיות שלי, במקום להתבייש בה. התחלתי לתת לה מקום גדול באישיות שלי, מקום גדול יותר מבעבר. בעבר הנשיות שלי הסתכמה בפנים וגוף נשיים למדי, אפילו יותר מדי, ושיער ארוך שהגיע עד לאמצע גבי. אבל לאחר השינוי, התחלתי להתלבש כמו אישה, להתאפר, ובהדרגתיות להתנהג כמו אישה טבעית למדי. אבל, לפי דעתי, על אף שלא נולדתי כאישה הצלחתי להשיג את אחד הדברים הכי נשיים שבן אדם יכול להשיג.
כידוע לכם, אני הולכת לרופא מיוחד בנסיבות מיוחדות שאיני הולכת להסגיר, ואני מקבלת זריקות כפעם בשבוע. הזריקות הללו מעצבות את גופי למראה יותר נשי אף ממקודם, אבל התרומה העיקרית שלהן היא הדבר שעליו אני הולכת לדבר. וכן, פה נכנס החשש שאולי זה קצת יותר מדי לדבר על זה.
החזה שלי צמח לאט לאט במהלך הזריקות, וכיום לאחר תשעה חודשים החזה שלי כבר הגיע לגודל של חזה נורמלי לנערה בגילי. אתם עלולים לחשוב "מה זאת המחשבה השטחית הזאת?" "גודל החזה לא מגדיר כמה את אישה!", ולמרות שאני מכבדת ואף מסכימה איתן כאשר מדובר בנערות רגילות, אני לא חושבת שזה תקף לנערה כמוני. מאז השינוי שלי אני חלמתי שיום אחד לא אצטרך לרפד את החזייה שלי, יום אחד אוכל ללבוש חזייה רגילה כמו כל הנערות, והיום הזה הגיע.
החזה שלי הוא אחד ממקורות הגאווה שלי, ולאו דווקא בגלל גודלו, אלא בגלל עצם קיומו. עצם קיומו של החזה, דבר שרק נשים יכולות להרשות לעצמן, בעצם מבחינתי מסמל את הניצחון שלי. הניצחון שלי על החברה, שכפתה עלי דווקא את הדמות של הגבר ולא של האישה כפי שאפשר להבין מדברי, גבר נשי שראוי להכאיב לו מכיוון שהוא שונה. הניצחון שלי על הטבע, שעל אף שנולדתי גבר הצלחתי לשחרר את האישה שבתוכי ושהיא בעוד צעד כלפי שחרור מוחלט. הניצחון שלי על אותם בריונים, שבמקום להרביץ לי עכשיו ילכו שבי אחרי אותו חזה שכל כך מהפנט אותם. ואחרון חביב, שהוא דווקא אינו מנוצח, אלא סוף סוף השלמתי איתו – ההשלמה שלי עם העבר, עם מי שהייתי, למידה מטעויות חיי ובעצם קבלה עצמית שלי כילד שהייתי וכנערה שאני עכשיו חיה את חייה.
המחשבות הללו אינן נובעות מתוך שאיפה לשלמות, כפי שהרבה נערות היום מתפללות לחזה גדול שיעלה את המעמד החברתי שלהן, אלא מתוך שאיפה להגשמה עצמית, הגשמה עצמית שלי כאני האמיתי, הגשמה עצמית שלי כאישה. החזה שלי, על אף שהוא צמח מתוך זריקות סינתטיות, טבעי לגמרי. הגאווה שלי בו טבעית לגמרי. וגם אם לא אוכל להרות ולא אוכל להניק, עדיין החזה שלי גורם לי להרגיש כמו אישה אמיתית, כמו האישה שהייתי אמורה להוולד, כמו מי שאני צריכה ורוצה להיות. כמו מי שאני.

חייכתי והרגשתי גאה מאי פעם,
והייתי מאושרת והרגשתי נשית.
אז מה אם נולדתי בתור ילד,
עכשיו, סוף-סוף, אני אישה אמיתית.