סיבה אחת
צועקת את הכאב שלי החוצה, צועקת בשקט. החתכים שעל הידיים מסמלים את הצעקה, הצעקה החרישית, הצעקה הנשמעת רק לאוזניי. הדם הזורם על ידיי מסמל את הבכי, הדמעות, הדמעות שלא יורדות, טיפות אדומות המכתימות את הבגדים. הדרך שנראית כל כך קצרה למקום שאנשים יקראו לו בית, אני קוראת לו גיהנום. הכאב שהפך לכעס, העצב שהפך לנחישות, הפחד שהפך שנאה. מול אנשים אתם מתחבאים מאחורי מסך של מילים יפות, נעימות, מקסימות. מחפשת סיבות למה להישאר פה, במקום כל כך שנוא עליי, במקום שלאף אחד לא אכפת ממני.
ועד עכשיו עוד לא מצאתי אפילו אחת, לא סיבה אחת אני לא מעניינת אף אחד, גם אם אומרים לי שאכפת להם ממני אני יודעת שזה סתם עוד שקר למטרה לא ברורה.
תגובות (1)
בס"ד
יש שתי אפשרויות: או שאת כותבת באמת על עצמך, או שזה לא אמיתי עלייך.
אם זה לא אמיתי, תקבלי מחמאה גדולה מאד- שזה נראה מאד מאד אמיתי, וזה אומר שאת כותבת מדהים!
ואם את כותבת על עצמך באמת, אז קודם כל את מבטאת את הרגשות שלך מדהים, ודבר שני: אני שולחת לך המון אהבה וחיזוק! תהיי חזקה, אל תאבדי את התקווה! תאמיני שזה טוב לחיות! אני מכירה מישהי מאד מקרוב שלא רצתה לחיות ועכשי היא רוצה ברוך ה', והיא מאושרת שהיא עדיין כאן. אל תוותרי!, מגיע לך! את שווה את זה! מגיע לך לחיות, מתוקה!!
ו