סופסוף בבית :))))
אז…
לפני חמש ימים,בבוקר יום ראשון עזבתי את ביתי, את העיר שלי ואת כל האנשים שאני מכירה ועליתי על אוטובוס לפתח תקווה.
האמת היא שאני עושה שם שירות לאומי בבית החולים בלינסון והמקום הזה פשוט מדהים בעיניי.
חמש ימים לא הייתי בבית ורק דיברתי עם המשפחה שלי בטלפון. אני לא אשקר תמיד שנאתי את הבית, תמיד רציתי כבר לגדול ולצאת ממנו ולא לחזור.
אבל אחרי שיצאתי הבנתי שטעיתי טעות מרה ביותר.
את נכון השותפות שלי לדירה ממש מדהימות והעובדה שאני חלק מהצוות של בלינסון ממש מגניבה אבל בית הוא בית, ומשפחה היא דם.
גיליתי כמה אני מתגעגעת רק כשראיתי את השלט של העיר שלי מחוץ לחלון של האוטובוס. אחרי שירדתי ממנו והדכתי בדרכים שאני מכירה כל כך טוב, אחרי שנשמתי את האוויר שאני מכירה כל כך טוב. ואחרי שחיבקתי את אמא שלי הבנתי שכמה שרציתי לעוף מהבית אני עדיין קשורה למקום הזה.
תגובות (1)
זה טבעי שתתגעגעי לבית ולמשפחה ונכון זה לא כל כך קל לצאת מהבית כמו שחושבים וצריך ללמוד להיות אחראית ולהסתדר לבד ועם בנות אחרות אבל תמיד אפשר לדבר עם אמא והמשפחה בפלאפון ולבקר בסופ״ש ובחגים. שיהיה לך בהצלחה בשירות. זאת תקופה יפה שלומדים ממנה הרבה, מכירים אנשים חדשים ויש חוויות חדשות ;)