סופי… אהה כן וכול השאר גם כן

היינו החברות הכי טובות… עוד לפני שעברתי לעיר אריאל [כן!!! תתפלאו יש עיר כזאת!!! ואני מתה עלייה] קראו לה סופי. ומהרגע הראשון שראיתי את הניצוץ בעיניה בפעם הראשונה שנפגשנו,אני ידעתי… פשוט הרגשתי! שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שאנחנו ניפגש. ואחרי שבוע ראיתי אותה שוב שבאתי לבקר את סבא וסבתא שלי ומה היתברר?? שאנחנו שכנות! היא והמשפחה שלה היו שכנים של סבא וסבתא שלי.. :) איזה יופי לנו ח_ח!!!!
ואחרי שנתיים שהייתי בת 8 אימא שלי ואני עברו לאריאל מרמת-גן!
וגרנו לא רחוק מסבא וסבתא שלי שהיו שכנים של סופי ואני וסופי היינו באותו בית-ספר!! באותה כיתה!!
כמה שהיינו שמחות לראות אחת את השנייה כול בוקר! :) היינו החברות הכי טובות! אף פעם לא נפרדנו…
ואחרי שנה אני עברתי לגור אצל סבא וסבתא שלי…
זתומרת יותר! קרוב לסופי שלי… :)
הלכנו ביחד לבית-ספר,אכלו ביחד בבית שלי וכמעט גרנו! אחת עם השנייה…
השאלנו בגדים [הרוב אני ננתי לה כי לא היו לה הרבה בגדים יפים כי ההורים שלה לא היו במצב כלכלי כול כך טוב… :( בגלל זה היא באה אליי רוב הזמן]
בקיצור תאומות לא מלידה… 3: :* LOVE U!!!
עוד שנה עברה ואני עברתי לפנימייה…
אל אפילו תעזו לחשוב שלא היה לי טוב שם וכן אני יכולתי לבוא הבייתה כול שבוע שני בסופ"ש
אבל מה שהיה רע שהפנימייה הייתה בכפר-סבא!!!!
אני בכיתי כול לילה בשקט
אבל היו לי שם חברות טובות:ליאל,מאור,ויקי,דיאנה…
אני יודעת שזה לא המון אבל אז מה??!!!
זה הספיק בשבילי כדי להרים לי ת'מצב רוח!!!
ואם אתם חושבים שבנים לא יכולים לעודד ולהיות לכן!! בנות חברים טובים אז אתן רק סתומות שלא מבינות עניין!!!!
[סליחה על המילים אבל זה נכון]
היו לי חברים טובים שהיו בנים כן!!!
ואחד שהיה לי כמו אח!!!! :)
חלקנו חטיפים,היינו עובדים ביחד עם אבירם,אור וליאל בפינת חי בשבתות שהיינו נשארים…
חיים די טובים דווקא ולבן קראו: שקד….
נכון לפעמים הוא היה מעצבן. ולפעמים הוא היה חופר…
אבל מי אמר שאני לא הייתי בעצם ככה לפעמים??!!!
עברה עוד שנה ובית – משפט החליט:
"אריאל טסה לגור בהולנד! עם אבא שלה…!!!,
לשנת-ניסיון! אני לא רוצה שום אבל ושום חבל!!!
– הדין נ-ק-ב-ע-!!!"
וזהו… עכשיו אני גרה באמסטרדם עם אימא חורגת טובה ועם אבא ביולוגי שאפילו את השם שלי לא יודע לכתוב… :@
אה וכן אני מדברת רק באנגלית….
אני הולכת לבית ספר לאומי עם בנים שווים!,חסונים!,חתיכים! וחזקים!!
אני אמורה להיות מאושרת לא?
אני מאוהבת,אני בבית ספר של עשירים,יש לי חדר גדול,אני הולכת לקבל לפטופ..
אז למה בעצם אני מרגישה איזה ריקנות בתוכי?
אני יודעת! יש לי מחלה וקוראים לה:געגועים…
לא רק לסופי!
גם לאימא שלי האמיתית,לסבא ולסבתא, לחברים שלי בפנימייה,לחברים באריאל,למדריכים בפנימייה,לאריאל עצמה העיר!!!
וגם לחלק מעצמי שהשארתי מאחור