סבא שלי מת היום.
סבא שלי מת היום.
הוא כבר כמה שנים לא ידע בכלל שהוא סבא שלי.
הוא היה בן 92 וכבר כמה שנים שהוא לא זיהה אותי בגלל המחלה ובעיקר כי לא באתי לבקר.
אמרו לי שלא צריך הוא גם ככה מזהה רק מעט אנשים ועדיף שתזכור אותו חזק וגיבור. אני אף פעם לא הייתי חזק וגיבור אך הוא מדור אחר. גם שהיה סופרמן קרייריסט וחשוב הוא היה מעט מרוחק. תמיד אומר את הדבר הנכון, תמיד חברמן עם עצות וניסיון אך מעולם לא חשף לנו הנכדים שום חולשות או פחדים.
הוא גדל בארץ אצל הבריטים ושירת במלחמת העולם בצבא האנגלי. אולי הם הפכו אותו לקצת אנגלי שם. היה לו שפם אנגלי קטן אך הוא היה ישראלי חברמן, תמיד עם סיפור משעשע של צברים מדור הפלמ"ח ואין סוף עצות מעשיות. הוא היה חזק וחכם ותמיד עזר לכולם.
אני לא הכרתי אותו לעומק וגם לא הכיר. בכל שיחה איתו הייתי מבליט את הישגים ומסתיר את הכישלונות הוא לא היה משהו שחושפים לפניו חולשות ופחדים.
הזמן קצר וכולנו בני אדם, כדאי לשם את הגאווה בצד. לא לשפוט אף אחד ולהתחבר. אני לא מסתיר מילדי את חולשותיי והם מצידם נפתחים אלי ומספרים לי הרבה על עצמם.
אולי אנחנו דור אחר ואולי הם היו באמת חזקים יותר. מי יודע?
איש יקר נפטר הלילה ושהאנגלים ייסעו לאנגליה.
תגובות (4)
עצוב…
סבך נשמע איש יקר וחזק.
כשסבתי נפטרה היו לי תחושות דומות. התנחמתי בכך שחלק מתכונותיה קיימות גם אצלי וכך באיזשהו אופן אני חיה את דרכה.
תודה,
אני רק מקווה שאלצימר זה לא אחת התכונות שלו שקיים גם אצלי (-:
אני מאוד מקווה שלא.
גם סבתי חלתה באלצהיימר ושנותיה האחרונות היו קשות מאוד.
אך מהטקסט שכתבת עולה כי סבך התמודד עם אתגרים ואולי אף משברים במהלך חייו וצלח אותם, כך שאני מניחה שחוסן נפשי הוא תכונה ראויה.
סיפור עצוב ונוגע ללב, גם לסבתי יש אלצהיימר, ואין משהו גרוע מזה.