השוקולד של סבא
אני מנחשת, שלא העלתם בדעתכם, שסבא וסבתא יכולים לכעוס. תתארו לכם: הם יושבים כל יום בבית, מקבלים כסף מהפנסיה, וסורגים, שותים תה, אוכלים בסקוויטים, קוראים עיתון.
איך אפשר למצוא משהו לכעוס עליו חוץ מעל החדשות הרעות בארץ!?
טוב, איתי אפשר. יש לי… סיפור מיוחד.
לסבא שלי, יש ארון מלא בשוקולד. אני כל הזמן גונבת לו שוקולד משם בלי שהוא ישים לב. אבל פעם אחת. הוא תפס אותי. הוא אמר ש'אין בעיה, את יכולה לקחת, רק תבקשי.' אבל התביישתי ממנו, אני לא יודעת למה. הוא נורא גבוה וסמכותי, ומה אני? ילדה בשבילו.
לא בקשתי והמשכתי לגנוב שוקולד. הוא היה מביא את השוקולד שלו מח"ול, משוויץ ואנגליה, מארצות הברית וקנדה, וכל כך רציתי כבר לטעום.
אבל הוא שוב עלה עליי. הפעם הוא כבר צעק 'חצופה שכמותך. את יכולה לבקש' הוא סגר את הארון והלך. בכל זאת לקחתי שוקולד.
בפעם השלישית שלקחתי, והוא ראה, הוא לקח את כל השוקולד וזרק אותו לפח. מולי. מול העיניים שלי. 'עכשיו כבר אין לך מה לבקש. לא יהיה שוקולד." התחלתי לבכות וברחתי.
היום כבר אין בארון של סבא שוקולד. ואני אפילו לא יכולה לבקש ממנו.
'סבא , אפשר שוקולד?'
תגובות (13)
עצוב.
אולי הסיפור יהיה יותר הגיוני כשתמשיכי…
עצוב, אבל יש לך כתיבה יפה נורא.
כתיבה יפה מאוד^_^
אבל זה עצוב :-(
נ.ב
עשית לי חשק לשוקולד -,-
אין לך ציטוט שמתאים לזה? Q~Q
לי יש
"תאכל, תרגיש טוב יותר"
-רמוס לופין
[המשפט הזה נאמר שהוא הושיט לו שוקולד]
אין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון.
– ג'ורג' ברנרד שו
אני צריכה לכתוב את המשפט הזה בכל מקום אפשרי. זה הפאקינג מוטו שלי מהרגע.
אךךך קישועים בסוכר – מיי לאב♥♥♥
ליזה, הודעה שנייה בנושא ש'מילים' פתחה: *כשהוא*
קישואים*
הו. נכון.
"אני אף פעם לא טועה, ואם אני טועה- זה בטעות."
-אני, אנוכי ועצמי (:
ומה? איזה נושא פתחתי? התכוונת לאתמול?
עצוב :(
אבל אהבתי מאוד, והכתיבה שלך יפה (:
כתוב היטב. מאוד יפה ועצוב. (למרות שהיה עדיף יותר לבקש…)