סבא… אני אוהבת אותך♥

היי סבא…
הרבה זמן רציתי לכתוב לך משהו, בתקווה שתראה את זה ותחייך. תחייך כי תבין שאני עדיין זוכרת אותך. עדיין מתגעגעת.
זוכר את היום ההוא? אותו יום שבאנו אליך? כן, אותו יום שחיבקתי אותך לאחרונה.
שכבת במיטה, היית חיוור וחלש. נשקתי על הלחי שלך וחיבקתי אותך…
אם הייתי יודעת שזהו החיבוק האחרון, שאני לא אראה אותך שוב, הייתי מחבקת אותך כל כך הרבה זמן. חיבוק שלא היה נגמר, כי הייתי רוצה להישאר כל היום לידך ופשוט לחוש בחום גופך.
אני יודעת שלא היינו בקשר ממש טוב, אבל עדיין אתה עולה בראשי לפעמים.
אני עדיין זוכרת את אותו היום. אותו היום שחשבתי שהוא יהיה היום הכי מושלם בעולם.
הייתי ילדה בכיתה ד' ולקראת השעות האחרונות שלי בבית הספר, אמא באה לקחת אותי.
אני זוכרת את עצמי שואלת "מה קרה?" "למה את פה, אמא?", והיא "סבא נפטר".
מילים אלו הדהדו בראשי "סבא נפטר", "סבא נפטר"…
אני רוצה להתנצל סבא. להתנצל על זה שבמקום לחשוב על מותך, הייתי עסוקה בלשכנע את אמא ללכת ליום הולדת של חברה, בדיוק באותו היום.
אני מצטערת, סבא. סליחה.

הייתי צעירה מכדי להבין את המושג "מוות", אך ככל שהתבגרתי, עיכלתי יותר ויותר את מותך.
הבנתי כי לא תשוב עוד. אבל פה אני רוצה לתקן את עצמי… אתה לא תשוב, כי עדיין לא הלכת.
אתה תמיד פה איתי, נושם איתי (אפילו שאתה מת), מחייך איתי ומחבק אותי.

אמרו שנפטרת בגלל המחלה הנוראית ההיא. אני מקווה שטוב לך עכשיו. כבר לא כואב לך. אתה לא צריך בדיקות או טיפולים, כדורים, זריקות… אתה לא צריך יותר כ-א-ב.
תמיד אתגעגע, תמיד ארצה את החיבוק שלך… ותמיד, אבל תמיד-אחייך בשבילך…
אוהבת אותך, סבא♥