נשימה לפני נפילה

29.8.13
עם מישהו קורא את זה, החלטתי שאני מוכנה שמישהו יעזור לי עם הרבה בעיות שלי. אני מאמינה שאולי מישהו אי פעם יעזור לי, לא כספית אלא רגשית סתם לפרוק למישהו שידע להתמודד עם העניינים שלי. הם לא כאלה קשים כמו של אנשים אחרים אבל קיוויתי שיוכלו לשמוע את הסיפור ומה יותר טוב מאשר לכתוב את זה ככה, בלי שקרים תחת שם בדוי בלי שאף אחד ידע מי אתה?

כתבתי את הקטע כשעברתי התמוטטות בגלל שהבנתי שגעגוע זהו רגש שובר.

בכללי, בבסיס, שמי יסמין (שם בדוי) אני עכשיו בכיתה יב' בת 16 ועשר חודש, כן קטנה. גרה בפנימיה בירושלים. יש לי הפרעות קשב וריכוז, הרבה הקלות (גם התעלמות משגיאות חטיב, מצטערת מראש  ), יש לי שלושה אחים גדולים (20+)
הבעיות שלי הן כמו כל נערה רגילה, בעיות עם הורים, כספיות, חברים. אבל עם כל אדם ונער ונערה יתעמקו בבעיותיהם ויבינו מה הם אולי יצליחו לעזור להם בסופו של דבר.
יש לי כמה בעיות אמיתיות ו"רציניות" (לא רשמתי זאת סתם ככה כי יש כאלה שיקראו ויגידו "אלא לא בעיות" "יש לי בעיות יותר גדולות") אני יודעת שחלק עברו משהו יותר קשה, אבל בואו נצא מנקודת הנחה שכזאת שלפני האייפונים והסמרטפונים והתקדמות הטכנולוגיה בגיל 16 היו בעיות שונות וכך בכל גיל אחר. הטכנולוגיה קידמה את האדם לטוב ולרע. הילדים מעבדים את תמימותם מוקדם יותר (בילדים אני מתכוונת גם אלי, אני מודעת לזה). בקיצור התמימות נאבדת יותר ויותר מהר.
אז רציתי לשתף כמה בעיות שלי, ותאמינו לי שלא קל לי לפרוק את זה על דף, כי אני לא רגילה לזה, אני מופנמת וביישנית בנוגע לרגשות שלי אבל פה אני יכולה לכתוב באמת ולפרוק את העצבים והרגשות שלי.
כל פעם אני אשתף בעיה,צרה אחרת שלי, שהיא בשבילי כזאת אולי חלק יוכלו לעזור לי לתת טיפ או סתם לקרא ולהגיב זה יעזור או גם להתאמת, אני אשמח.
אז אחת הבעיות לכל נער או נערה מתבגרים היא ההורים. אני אתחיל בזה שההורים שלי גרושים מלפני 5-6 שנה (כמו רוב הזוגות) וגרים כל אחד בנפרד. גרתי אצל אימי עד כיתה ט' ולא הסתדרנו אף פעם, ואז עברתי לגור עם אבי וגרתי אצלו שנה, אמא שלי כנראה קינאה בו ואמרה לי לחזור אליה שלא תעשה בעיות אז הצעתי רעיון אחר, ללכת לפנימיה, כן מרצוני. לקח לי לשכנע את אמא שלי חודש וחצי עד שהיא הסכימה ובכיתה י' נכנסתי לפנימיה.
סוף סוף התרחקתי מהורי.
אח אחד עבר לגור בעיר אחרת והשניים האחרים נשארו אצל הורי, חד אצל אמא ואחד אצל אבא, זה שאצל אבא לאחר חצי שנה עזב גם כן וזה שאצל אמא ירד מהארץ, בלי הודעה מראש, רק הודעה של כמה ימים לפני כשרינו אותו אורז מזוודה.
בהתחלה זה היה בסדר, הייתי נוסעת פעם ב.. ומבקרת את אחי אבל אחרי זה נגמר הכסף, שהיה מהורי ומעבודה והפסקתי ליסוע. בכיתה יא' אחי כבר חצי שנה לא בארץ ואני מפסיקה לדבר עם האחים שעזבו את בית ההורים.
התנתקתי.
בהתחלה זה היה בסדר אבל עכשיו אחרי שנה מכל ההתפרקות המשפחתית אני מבינה שזה השפיע עלי ואין לי לאן ליסוע, אני דיי לבד. אין לי למי לבכות כי כולם רואים בי עוזרת ואוזן קשבת, כי על ידי הקשבה לאחרים (זה קצת אנוכי) אני מפסיקה לחשוב על הצרות שלי ואני עוזרת לחברי בלב שלם.
אני אשמח לתגובות, המלצות, טיפים או סתם מישהו.
תמיד אני מוכנה לעזור  שיהיה לכולם יום/לילה/שבוע/שבת שלום 
מקווה להמשיך לכתוב