נשימה לפני נפילה-2-
30.8.13
היי זאת שוב אני "יסמין" אני רוצה לפרוק עוד קצת ולהמשיך לכתוב על עוד בעיה שאני נתקלת בה הרבה, בשבילי זה כבר הרגל אבל עכשיו אחרי שנתיים אני מבינה שזה יצר בי נתק מהעולם ומהחברה בכללי.
הבעיה היא הניתוק מהחברים והמעבר לפנימיה. עכשיו יש לי חברים בתוך הפנימיה וכאלה שהם מחוצה לה. כשרק עברתי לפנימיה דיברתי עם כולם ושמרתי על קשר חודשיים-שלוש ככה ואז הנתק התחיל, המרחק השפיע והנתק גדל.
הפסקתי לדבר עם חברות וחברים כי הם יותר לא התקשרו ולי נמאס "לרדוף" אחריהם ולנסות להתחבר אליהם מרחוק.
וגם כן בפנימיה, אין לי טלוויזיה לצפות בה ולהכנס הרבה לאינטרנט (ככה היה בשנתיים האחרונות עכשיו יש אבל אין לי יותר מידי זמן פנוי לשבת בו) הכתיבה זה המקלט והבריחה שלי. אני כותבת ומשתחררת (למה דווקא ה"יומן" והשחרור הזה אני גם כן רושמת סיפורים קצרים למגרה) אני מנסה לחזור לקשר עם חלק מהחברים שהיו לי כי אני מתגעגעת אליהם, לישיבות איתם לצחוקים אבל לא. אין.
ההתרחקות חזקה והחלישה אותי מספר רב של פעמים כי היו לי חברות שתמכו בי הרבה בזמן המעבר לפנימיה ובחופשים אבל כשאני הכי זקוקה להם, בפנים כשאני בתוך הפנימיה, הרגשתי לבד, נטושה.
עכשיו כשאני בשנתי האחרונה אני פחות דואגת כי אני יודעת כשאני יעזוב את הפנימיה יהיה לי זמן לפני צבא לחזור ולנסות לדבר איתם. אני תמיד הייתי בחבורה זאת "שמדברת עם כולם" עם היו ריבים אני הייתי מסדרת אותם מדברת עם אנשים בנפרד.
זה כמו שכתבתי בסיפור הקודם, תחושת הגעגוע הנוראית למה שהיה וצריך להבין שלא יחזור באותו מצב, אולי אפילו יותר טוב או להפך.
מצטערת על החפירות, אבל עם מפריע לכם, לא חובה לקרא
המשך יום טוב, מקווה להמשיך לכתוב
תגובות (2)
את כותבת ממש נחמד.. אבל יש לךי הערה קטנה פיצפונת-לא סמים בסיפור סמיילי. אף פעם.
(אל תשאלי אותי למה.גם לי אין מושג למה אבל אני יודעת שפשוט לא. לא ועוד פעם לא מוסיפים..)
אוהבת את סגנון הכתיבה שלך..
א.מ
תודה על ההערה, אני אוהבת סמיילים ולכן אני מוסיפה, אני יודעת שבסיפור לא סמים סמיילי :)
לרוב אני עושה סמיילי בסוגריים או בסתם הבעת רגשות , אני אקח את זה לתצומת ליבי :)