נרבן

לקחנו תיק למצלמה ויצאנו מהבית
הלכנו לשדה
הלכנו רחוק
ברחנו מהבית, מהחיים ומהפחד
ועמדנו שם
בוץ ברגליים, מתים מצמא
הסתכלתי עלייך
ואמרתי לך שאני אוהב אותך
אמרת לי שחם
וברגע אחד הכל נגמר
אוטובוס, מדים, תיק כבד כל כך
ואנשים, הולכים וחוזרים, בלי הפסקה
ועבודה, ובכי, ולחץ, ולא להירדם עד ארבע לפנות בוקר
והכל
כי ביקשתי
כי בחרתי
כי רציתי קשה יותר
קיבלתי
ומתישהו זה ייגמר
וכמה קל יהיה אחר כך?