נקודת האור

לקח לי המון זמן למצוא שוב את האור, הנקודה הקטנה הזו באופק, שמדליקה בי את הרצון להמשיך לנסות ליצור לי אושר. כי קשה לפעמים והחיים מקבלים צורה קצת חונקת. ויום אחד אולי אפגוש את עצמי, ואבקש סליחה בלחש, כזו שארצה לצרוח במקום. סליחה שלא הצלחתי לסלוח לנסיבות וכעסתי על העולם. סליחה על שלא קיבלתי את השדים שלי בברכה, במקום להודות שהם קיימים ונושמים בי, ניסיתי לטשטש את האמת. להיות מישהי שאני לא כדי להוכיח משהו שאני לא חייבת להוכיח. על שהוצאתי מעצמי כל טיפת חיים תמימה, על שבחרתי לברוח במקום להתמודד. על הדחף להרוס רק מהפחד להיות מאושרת. ואולי אני אנסה לקבל אותי, ככה. מבלי להסוות את האמת. אסתכל על עצמי קצת מלמעלה, אתעלם מהנפש ומצורתה הלא ברורה, מהצלקות שהלבינו והפכו ללא נראות כמעט. אפסיק לזייף יתרונות ולשקר לעצמי, אצא מהחושך בו הפגמים שלי מאבדים משמעות. אשאיר את החטאים מאחור, בעולם בו לכל אחד יש אמת משלו ואהבה לא קיימת. אצא אל העולם שוב עירומה ואתן לעצמי להיפגע ולכאוב מחדש דברים שלא הספקתי למצות מאהבה. אולי אמצא משמעות לכאב ולימים שחולפים, אהפוך לכזו שמאמינה בניסים, מאמינה שיגיע אחד שלא ילך לעולם ושאם יתנו למפלצת מספיק אהבה אולי גם היא תהפוך למלאך. אהיה אחת כזאת שקיימת מול עצמי, שאני לא אתעלם מהתסכול שלה יותר, שאדע להכיל ולהבחין בה. ואני כמעט יכולה לדמיין אותי שוב מחייכת, שוב מחכה לאושר שהובטח לי ושוב נלחמת להצדיק את השהות שלי בעולם הזה. אני רק צריכה משהו להיאחז בו, ואתה, אתה נקודת האור שלי. נקודה קטנה בעולם המעורפל שלי שנשארת ברורה תמיד, המקום היחידי שמנשים אותי לחיים אחרי שכבר ויתרתי. בזכותך אני אדם טוב יותר, כזה שמחלק אהבה סתם כי מתחשק לו, כזה שבאמת נהנה לחיות. בזכותך אהיה אחת שבונה לה עולם מואר מבחוץ, גם כשקצת חשוך לה בפנים.