נער השוקולד

נער השוקולד
סיפור קצר מאת זאב אופיר

עצרנו בפאתי שדה תלתן ירוק ולח מטל הבוקר הצונן. שלום הניח את השק שנשא על הקרקע והניף לפנים מוט עץ ארוך שבקצהו וו ברזל מעוקל. "לך רק מאחורי" לחש בסמכותיות, "ותזהר. יש נחשים בשדה".
"אבל שלום, בשביל מה להסתכן" שאלתי בחשש. שלום הניף ידו להשתיק אותי. "אל תדאג, אני יודע מה לעשות. חוץ מזה, הנחשים עכשיו ישנים ולא פעילים בגלל צינת הבוקר"

שלום בן כיתתי הוא ילד שחרחר צנום וגבוה שהגיע בגפו לקיבוץ מתימן במסגרת עלית הנוער. ילד מוזר ושתקן שהתבדל מסביבתו ומיתר בני הכיתה. לימודים ממנו והלאה וכל מעייניו בטבע ובבעלי חיים. נטה להתבודד ומדי זמן היה נעלם ליום או יומיים ואיש לא ידע היכן הוא. איש לא דאג לו ותמיד חזר כאילו כלום לא קרה. הילדים נטו להתרחק ממנו בגלל מוזרותו ובגלל פניו הזועפות ודיבורו המאיים. שלום עשה בקיבוץ כראות עיניו. הוא לא שאל איש ואיש לא העז למחות בפניו על מעשיו. אבל מעולם לא עבר את הגבול הדק אל הפשע. שלום לא פגע באיש ולא גרם נזק לאיש. מעשיו הצטמצמו לשובבות נערית של נער מתבגר, מוגזמת ומקוממת, אבל תמיד נסלחת.

אני הייתי "ילד חוץ" בקיבוץ. לא מעמד מכובד במיוחד בחברת הילדים האלטיסטית והסנובית של אמצע שנות החמישים. באופן טיבעי נמשכתי אל שלום שאף הוא היה מעין מנודה ומופרד חברתית. הייתה בנינו חברות אמיצה של נוחיות והשלמה. היה לנו טוב זה בחברת זה והשלמנו עם השונות שבניינו.

כנער שתקן ומתבודד שלום לא הרבה לספר על עצמו ולכן תמיד אפף אותו מעין ערפל של מסתורין. והכי מסתורי היה מאיפה לעזאזל יש לו כסף. כיסיו, תמיד, היו מלאים בכסף. קיבוצניק עם כסף באותם ימים היה דבר נדיר כשלג בקיץ ארצישראלי ועוד לילד תימני מעליית הנוער?
המסתורין סביב הכספים של שלום הצמיחו סיפורים שונים ומשונים בקיבוץ. החל מאבא עשיר באמריקה וכלה בפריצות המסתוריות לרפת העגלים. אבל לאיש לא היו הוכחות ואיש לא העז להעלות את ההאשמות נגדו בקול רם.
גם אני הסתקרנתי למקורות כספו השופע אך כמו כולם פחדתי לשאול אותו. נהניתי מהשפע היחסי שקנה כספו. ממתקים בגדים ושאר פינוקי התקופה שהיתה תקופת צנע, נפלו גם בחיקי ואני, מה איכפת לי מאיפה זה בא כל זמן שאני נהנה מזה. יתר הילדים קנאו בי וניסו להציל מפי את מקור כספו אבל אני כמובן, כמוהם, לא ידעתי דבר.
"שלום" פניתי אליו ערב אחד, "בחייך מאיפה הכסף שלך. אל תסבך אותי במשהו לא כשר". שלום שלח אלי מבט אלכסוני מאיים. "אם אתה באמת רוצה לדעת" נהם כלפי, "תבוא איתי מחר בבוקר השכם ותראה".
המתח הדיר שינה מעיני כל אותו לילה. בארבע לפנות בוקר, עוד טרם זריחה, נכנס שלום לחדרי. החזיק בידו שק ומקל ארוך ולבוש היה במכנסיים ארוכים וחולצה ארוכת שרוולים."תתלבש כמוני" אמר קצרות ויצא לחכות לי בחוץ.
כשיצאתי החל האופק להאדים במזרח. שלום נטל את מוט העץ הארוך והחל צועד לעבר השדות כשאני נשרך בעקבותיו.
קרני השמש הראשונות החלו להפציע כשצעדנו לתוך שדה התלתן. שלום התקדם באיטיות תוך שהוא מכה את השיחים במוט העץ הארוך ומנופף בו לצדדים. מדי פעם נעצר ומקשיב ברוב קשב לדממה שמסביב. לפתע נשמעה לחישה רמה מתוך העשב. ראשו של נחש צפע מאיים התרומם לפנינו. שלום סימן לי לא לזוז. הוא הושיט את המוט שבידו לפנים והצמיד את הנחש לקרקע באמצעות וו הברזל שבקצהו. "תפתח את השק" נהם כלפי. הוא אסף את הנחש והכניסו לתוך השק.
תוך שעה אספנו חמישה נחשים נוספים.
אחרי שעה נוספת כבר היינו במשק החי של בית הספר. שלום הכניס את שק הנחשים לתוך שק נוסף וקשר היטב את צווארו.
"עדיין אינני מבין דבר, אמרתי לשלום. "מאיפה יש לך כסף?"
שלום לא ענה. הוא פנה לעבר בית הילדים כשאני אחריו. נכנסנו לחדרו. שלום הוריד ערמת עיתונים ישנים מהמדף העליון שבארון הבגדים והחל לדפדף בה במהירות. לפתע עצר והטיל לידי את אחד העיתונים. "קרא את המודעה הזו"
בתחתית הדף הופיעה מודעה בולטת במסגרת שחורה:
מכון ויצמן למדע ברחובות מעונין בנחשי צפע חיים למטרות מחקר. המכון ישלם חמש לירות עבור כל נחש צפע חי שימסר לו.

זאב אופיר